שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 2 · הלכה 3 · Segment 4

למידין מספר מוגה וכו'. כאשר פירשתי בקונטרס כן פי' הריב"ש בתשובה. אך קשה מאי הא דקאמר כגון דאמרין אילין ספרוי דאסי וכן מקשה בש"ך סי' מ"ו ס"ק כ"ד לכך נראה דה"פ למדין מספר מוגה שכתבו בדקדוק ודוקא מהכתב שחתם עליו שמו שהוא שלו כגון מי ששמו אסי חותם בתחלת ספרו אילין ספרוי דאסי מקיימין ממנו כיון שכתב ספרו בדקדוק ומוגה ודאי כתב גם שמו בדקדוק כדרכו לחתום תחת השטר אבל אם לא כתב ספר מוגה לא חש בחתימת שמו ואין מקיימין ממנו אבל מספר עצמו לעולם אין מקיימין. וזהו דעת הב"י שכתב שם דהירושלמי ראיה לדברי הרא"ש דאין מקיימן מהספר ש"ע. ומ"ש הש"ך שם ס"ק כ"ח וז"ל ולא ירדתי לסוף דעתו וכו' ע"ש לק"מ דכוונת הב"י כמ"ש דלפי' הריב"ש שהביא שם בב"י קשיא לשון כגון דאמרין אילין וכו' ולכן קאמר דיש סייעתא מהירושלמי לפי' הרא"ש וזה ברור. מיהו הריטב"א פי' כגון דאמרין וכו' שהם מוחזקים לנו שהוא כתבם בלא עדות אחרת ובאילין אגרתא צריכא פי' אבל מאגרת של רשות המוחזקים בכתב ידי עדים האלה צריכא רבא אם למדין מהם בחזקה זאת בלבד ע"כ. וביאר הש"ך שם יותר למדין מספר מוגה שהגיהו אחרים שלמדו הימנו ואמרו שלמדו מספרי דאסי א"כ הוא בחזקה שהוא ספר אסי וע"ז קאמר דמספקא ליה באגרת משמע הא אם ידוע שהאגרת זאת כתבו עד זה מקיימין ממנו ע"כ. וכמה רחוקים דבריו אלו מפשט לשון הסוגיא. ולפמ"ש למעלה ניחא הכל ודברי הרב"י נכונים:

ובלבד ג' שטרות של ג' בני אדם. כ' הש"ך סי' מ"ו ס"ק כ"א ונראה דלא פליג אש"ס דילן דסגי בשתי שטרות של ב' שדות וכו' דהתם איירי שאכלום אבל הירושלמי איירי בשטרי הלואות ומהתימא שלא הביאו הפוסקים ואפשר דפירשו בענין אחר א"נ דסברי מדלא הוזכר בבבלי אלא שטרות של שדות ש"מ דשטרי הלואה לא מקיימין מיהו אין זה הכרח דג' לא איצטרך לאשמועינן דג' הוי חזקה בכל דוכתא וצ"ע. הנה מ"ש דג' הוי חזקה בכל דוכתא. לא ידענא מאי קאמר מאי חזקה היא זו הרי אנו חוששין שמא הכל מזוייף ואפשר לומר כיון שהן ביד ג' בני אדם הוא דאמרינן חזקה. ואינו מחוור דלא שייך ביה חזקה דבכל מקום לענין כשרות ופסלות תרי כמאה. ומה שתמה על הפוסקים נראה שסוברים דלהבבלי לעולם בעינן שטרי מקויים לקיים מהן מיהו בשטר שקרא עליו ערעור ונתקיים בחד סגי ואף שדעת הרא"ש והטור אינו כן י"ל דסברי דהירושלמי פליג אבבלי: