שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 7 · הלכה 6 · Segment 7

כאור הדבר תצא. מדמייתא דינא דכיעור לכאן ש"מ דבכלל העוברת על דת הן ותצא מבעל קאמר. וזה סייעתא לפירש"י והר"ח ביבמות פ"ב ודלא כדעת הרי"ף ע"ש. מיהו לפי מה שפירשתי בקונט' בסמוך דאמר ר' ומה בכך וכי בשביל זה נוציא אשה מבעלה יש סייעתא לפי' הרי"ף ול"ק מבבלי דאמר ר' הואיל ומכוער הדבר תצא דהתם קאמר דתצא מנטען וצ"ע:

סנדלו לפני מטתה וכו'. ביבמות דף כ"ה ע"א פירש"י בד"ה מקום מנעלים הפוכים ניכר מקום הפיכתו בעפר שתחת המטה לשון מורי ל"א מקום מנעלים מצא הפוך שבא ומצא את מנעליה במקום שהוא רגיל לתת את שלו ודאי נכרי בא לכאן ושם מנעליו במקום שלה ושלה במקום בעל וראשון עיקר דא"כ הפוך מיבעיא ליה ע"כ. והנה פי' השני מסכים לסוגיין וקושית רש"י יש ליישב דאשני מקומות קאי והמ"ל אפי' לא מצאו אלא מנעלים שלו לפני מעתה או שלה לפני מטתו נמי דבר מכוער הוא וכמפורש כאן:

וכולהון אם הביאה ראיה לדבריה נאמנת. כתב הרשב"א בתשו' סי' אלף רנ"א אשת כהן שנכנסה לחצר בסתר והגיפו הדלתות לא חיישינן דאמרי' תרעא טרוק סוטה מוגף צריכה ועוד שאין לך ראיה גדולה מזה שלא נתיחדה לרצונה אלא באונס וכל הנך דירוש' בשאין שם טענה ידועה לפיכך יש לחוש שמא שניהם נתכוונו ויש רגלים לדבר ע"כ. וקשה הא ספק סוטה אסורה לכהן וכיון דמוגף איבעיא דלא איפשיטא היא למה לא תהיה אסורה לכהן וראיה לסתור היא. גם ראיה שניה קשיא לא יהא אלא אונס הא אנוסה אסורה לכהן ואפשר לומר דוקא הנבעלת באונס אבל אנוסה לענין יחוד מותרת לכהן וצ"ע. ועיי' בא"ע סי' ז' וסי' קעח ובב"ש שם:

מעשה בא לפני ר' ומר מה בכך וכו'. בקונט' פירשתי שתי לשונות. ויותר נ"ל שהמעשה היה בעידי דבר מכוער והיא נתנה אמתלא לדבריה ואמר ר' מה בכך כיון שנתנה אמתלא לדבריה נאמנת שהרי אפי' בהוחזקה נדה בשכינותיה אמרי' לעיל בפ"ב בבבלי ובירושלמי שנאמנת כ"ש כאן ושאלו אח"כ אם מהני אמתלא לדבריה בשנתנה פיה על פיו שזה מכוער ביותר ופשיט שאינה נאמנת. ומפני שלא ראיתי לא' מן הראשונים ז"ל שחילקו בכך לכן לא פירשתי כן בקונטרס אבל לדינא צריך עיון:

תיפוק בלא פרן. כתב הרשב"א בתשובה סי' אלף רל"ד ואפי' פיו על פיה משמע דאינה סוטה כדמשמע בירושלמי פרק המדיר עד כאן ותימא אדרבה כאן משמע מפורש דתצא וצ"ע: