שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 1

בתולה שאם היה לו טענת בתולים וכו'. פירש"י ומתוך שיבא לב"ד יתברר הדבר כשיצא הקול שמא יבואו עדים ותימא דגרסי' בבבלי פ"ק דסנהדרין דף ח' ע"א וחכ"א מוציא שם רע בכ"ג מפני שיש בו דיני נפשות ופריך וכי יש בו דיני נפשות מאי הוי אמר עולא בחוששין ללעז קמפלגי ר"מ סבר אין חוששין ללעז ורבנן סברי חוששין ללעז ופירש"י ר"מ סבר אין חוששין שמא כשיבוא לב"ד ויצא הקול יבואו עדים ויעידו שזינת' תחתיו ועכשיו אין הבעל יודע ולא בא אלא להפסיד כתובתה ותיבעי כ"ג דשמא יבוא לדיני נפשות ורבנן סברי חוששין ע"כ ומעתה קשה מתני' דהכא אליבא דמאן אי אליבא דר"מ הא לא חייש כלל שמא יבואו עדים שזינתה ומשום כתובה לחוד לא תקינו רבנן כמפורש בבבלי דף מ' ע"ב מ"ט משום איקרורי דעתא ולמאי אי למיתב לה כתובה ניתיב לה. ואי אליבא דרבנן מאי מהני שנישאת ברביעי הא ב"ד הקבועים בב' וה' אינן אלא ב"ד של שלשה לדון דיני ממונות ואינו יכול לטעון בפניהם אפי' להפסידה כתובתה. ודוחק לומר דמתני' איירי דוקא בזמן הזה שאין דנין דיני נפשות דפשטא דתלמודא משמע דאיירי אף בזמן הבית דמייתי ראיה מקרא משום ברכה וי"ל לפמ"ש תו' דף ב' בד"ה שאם וכו' זנות דאתי לידי מיתה בעדים והתראה לא שכיח ע"ש איכא לאוקמי מתני' כר"מ וה"ק אין חוששין שיצטרכו לב"ד של כ"ג דלא חיישינן שיבא לידי מיתה אבל ודאי יש סברא לומר שיתברר ע"י עדים שזינת' א"נ אפי' כרבנן אתיא דכשיבא לב"ד של ג' ויתחיל לטעון טענת בתולים ממילא יאספו ב"ד של כ"ג ויתברר הדבר. ול"נ לפרש משנתינו שמשיבא לב"ד מתוך שנאמן להפסידה כתובתה ע"י חקיר' ב"ד תודה שזינתה תחתיו ואף אם תאמר שזינתה ברצון קודם האירוסין מ"מ איכא נפקותא כשתתאלמן תהיה אסורה לכהן. ובזה מיושב מה שמקשי' תוס' בד"ה הנ"ל אפירש"י ע"ש אך עיקר קושי תוס' נ"ל לתרץ דס"ל לרש"י דאביי ס"ל אונס קלא אית ליה כדמסיק לקמן בשמעתין דאל"כ קשיא קושית תוס' דף ט' ע"ב בד"ה אי למיתב וכו' ע"ש וכיון שכן ודאי לאביי אין צריכין לדחוק מתני שיתברר ע"י עדים דלא הוי אלא חד ספק ואפי' באשת ישראל נאמן לאוסרה ורש"י פי' במתני' כסתמא דש"ס בבלי דף ט' ע"א דסובר דבאשת ישראל שנתארסה כשהיא גדולה איכא ספק ספיקא וקשיא למה תינש' דוקא בד' וקאמר דטעמא משום שע"י כך יתברר הדבר. ונכון הוא: