שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 4 · הלכה 4 · Segment 5

הפרשה הזו יש בה עדים וכו'. כתב הרמב"ם פ"ג מה' נערה בתולה וז"ל מפי השמועה למדו שפ' הזו יש בה עדים זוממין וזוממי זוממין ע"כ. וכוונתו לדברי ר"י בר בון. אבל בבבלי ליתא ודלא כמ"ש בכ"מ שם:

מהו יאמרו הדברים ככתבן אמר ר"י בר' בון לעולם אינו חייב עד שיכנוס ויבעול ויטעון טענת בתולים ופרשו השמלה לא סוף וכו'. משמע דאף ראב"י סובר דופרשו השמלה היינו שיתחוורו הדברים כשמלה ולא אמר הדברים ככתבן אלא לענין שיכנוס ויבעול. ואני תמה מהרא"ה והריטב"א שכתבו בחידושיהם שבירושלמי איתא בהדיא דלראב"י דברים ככתבן אף אופרשו השמלה קאי. אם לא נאמר דגרסי ר' אסי אמר ופרשו השמלה ממש מ"מ אינו ראיה דהא מיהת איכא פלוגתא בדבר. ועוד דעל כרחך לומר שהוא משל דאל"כ תיקשי וניחוש שמא דם צפור הוא. מיהו האיש ליישב ועיי' בתוס' בדף מ"ו ע"א בד"ה בשלמא לראב"י וכו' וכתבו שם הא דתני ר' יונה לזה ולא ליבם לאו אליבא דראב"י הוא דהא ליכא טענת בתולים ואי מן האירוסין נתתי קרינא ביה ע"כ. ואיני מבין דבריהם למה קרינא ביה נתתי הא תחלת נתינה דהיינו מהאירוסין לאו לדידיה הוה אלא לאחיו. וכן נראה מפורש ברמב"ם פ"ג מה' נערה בתולה שפסק כראב"י והביא הא דר' יונה ופירשו כמו שפירשנו שלקחה היבם מן האירוסין וצ"ע:

הביא האב עדים להזים עידי הבעל וכו'. בקונט' פירשתי כפי הגירסא שלפנינו אבל יותר נ"ל דה"ג הביא האב עדים להזים עידי הבעל והוזמו עידי האב לוקין ונותנין מאה סלע בשלשה ונסקלין בכ"ג וה"פ מיבעיא ליה אם מחייבים לעדים ממון ומלקות אם אין שם אלא ב"ד של ג' או דלמא אלו היו שם כ"ג היו נסקלין ופטורין מתשלומין עכשיו נמי פטורין וקאר"ז דשני דינין הן ולא מפטרו בסקילה דה"ל מיתה לזה ותשלומין לזה: