שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 3 · הלכה 1 · Segment 2

כתיב ולו תהיה לאשה וכו'. ק"ק אמאי לא פריך מקרא דמהר ימהרנה לו לאשה דמוקדם דדרשינן נמי מיניה אשה שיש לו בה הויי' כדאמרינן בסמוך ותקשי ליה ממזרת וגם דבעינן אשה הראויה לקיימה איכא למשמע מיניה וי"ל דהא דדרשינן ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו הכי תנן דמתני' לקמן בפרקין לכך פריך מיניה. (וראיתי לא' ממפרשים שלא הרגיש בכל זה):

ת"ל מאן ימאן מ"מ. כתבו תוס' בפרקין דף כ"ט ע"ב בד"ה וחד לאתויי חייבי לאוין הקשה ריב"ם אכתי נימא חד לאתויי חייבי עשה וחד לאתויי חייבי לאוין וחייבי כריתות מנ"ל ע"כ ולפום סוגיין י"ל דחייבי עשה ממאן ימאן שמעינן. וא"ת א"כ כולהו ניליף מיניה כדאמרי' בסוגיין ול"ל שיתא קראי דמייתי בבבלי שם י"ל דקסבר הבבלי דלא מרבינן מריבויי' דמאן ימאן אלא אחת דהא בבבלי בפרקין דף ל"ט ע"ב דגרסי' אם מאן ימאן אין לי אלא אביה היא מנ"ל ת"ל מאן ימאן מ"מ. ואפ"ה לא מוקמי' ליה למיאנו שמים. וא"ת כיון דאיצטרך מאן ימאן לרבות היא עצמה תו ליכא למשמע מיניה חייבי עשה או חייבי לאוין וי"ל מ"מ אייתר לן קרא דלכתוב מאן מאן או ימאן ימאן וכ"כ תוס' דף ל"ט ע"ב בד"ה אין לי וכו' ע"ש אך לפי דבריהם אלו קשיא לרבא דפליג אדריב"ח בבבלי דף מ"ד לכתוב מאן מאן או ימאן ימאן. ולכמ"ש ניחא דרבא מוקי ליה לחייבי עשה או לחייבי לאוין. ונ"ל דלחייבי לאוין מוקמינן דראויה לו מיקרי במקצת דאתי עשה ודחי ל"ת ואע"ג דאי אמרה לא בעינא ליתא. עכ"פ טפי מסתבר לרבויי לקנס חייבי לאוין. ולפ"ו יש לפקפק על תירוצם של תוס' דכתבו דמרבינן חייבי עשה וחייבי לאוין מחד קרא ע"ש. ובמ"ש י"ל קושית תוס' דף ל"ג ע"ב בד"ה ועולא משמע דרבא סבר כעולא וכו' וקשה לרשב"א וכו' ע"ש. דודאי דרבא לית ליה דעולא דלרבא ל"צ גז"ש לקנס דממונא משלם דהא גלי קרא בקנס דמשלם ולא לקי דשיתא קראי כתיבי וכמ"ש תוס' דף ל"ב בד"ה אלמא וכו' והא דכתבו תוס' ונראה לר"י וכו' מדמרבינן מחד קרא חייבי לאוין וחייבי עשה וכו' ע"ש לפמ"ש לרבא לא מרבינן חייבי עשה וחייבי לאוין דהא ממאן ימאן ממעטי' חד מינייהו: