שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 1 · הלכה 2 · Segment 2

בשקל הקדש. כתב הריטב"א בחידושיו דף י' ע"א וז"ל תדע שלא אשכחן שום תנא דלימא אפילו לרבנן ולרשב"ג דכתובת אשה מאתים צורי ע"כ. ותימא שהרי כאן מפורש דהרבה אמוראים דסברי הכי וצ"ע:

רבי בא בר בינא אמר מטבע יוצא. כתבו תוס' בפרקין דף י' ע"א בד"ה נותן לה ממעות קפוטקיא תימא לר"י מה ריוח הוא לה הלא אינו נותן לה אלא שוה נ' שקלים ואם נאמר שנותן לה נ' שקלים היוצאים באותה מדינה אף שהם יתרים משל תורה מיהו א"נ שבכך תשחנה מדה דאורייתא מיהו בירושלמי גרסינן ר' בא בר בינא אמר מטבע יוצא וכן מסקי התם כמה אמוראי ע"כ ע"ש. ותימא דמשמע מדבריהם דר' בא להחמיר אמר מטבע יוצא אבל אין לפחות משקלי דאורייתא א"כ מאי קאמר הש"ס מתני' מסייעא לר' בא מדלא תנן כתובה עמהן דעדיין קשיא למה לא תנן כתובה דהא מייהת אין לפחות משקלי דאורייתא שהן שקלי צורי וא"ל דסברי דר' בא קאמר מטבע היוצא בין להקל בין להחמיר דא"כ אין ראיה מר' בא דעדיין קשיא לרשב"ג דאמר כתובה דאורייתא למה ישתנה דין התורה בשביל כך:

ולא תני כתובת אשה עמהן. בהגהת מרדכי פרק בתרא דכתובות כתב והא דלא מני כתובת אשה בהדי הנהו דמני בבכורות פ' יש בכור שהן בכסף צורי דלא מני אלא הני דכתיבי בהדיא בקרא וכו' אבל מוהר הכתובה לא כתיב בהדיא כסף שקלים. ותמהני שלא ראה דברי הירושלמי שבסוגיין דאיכא שינוייא אחרינא:

כלום למדו מכתובת אשה לא מאונס ומפתה וכו'. כתב הר"ן סוף מכלתין בד"ה קסבר שב"ג כתובה דאורייתא וכו' וא"ת לרשב"ג דאמר כתובה דאורייתא היכי מודה ברישא נשא אשה בא"י נותן לה ממעות א"י והא איהו ממוהר הבתולות יליף וכסף דאונס ומפתה מאתים של צורי הן וה"ל לאפלוגי דאינו נותן לה ממעות א"י אלא מאתים של צורי וכו' י"ל מאי דיליף רשב"ג כתובה מכמוהר הבתולות היינו לומר שיש מוהר לאשה מן התירה ואיזה מוהר שיסכימו בו שניהם בשעת הנישואין משתעבד לה אבל לא שיהא סך המוהר כסך של אונס ומפתה אלא כסך שיסכימו בו וחכמים השוו מידותיהם במאתים והכי תנינן בתוספתא רשבג"א כתובת אשה כמקום הנישואין אלמא דלא מאתים דצורי קאמר מדקתני סתמא כמקום הנישואין ע"כ. וקשה דהכא מפורש דלמ"ד דילפינן כת בה מכמוהר הבתולות אף מאתים דצורי ילפינן מקרא מאונס ומפתה וקושיתו לדעת הירושלמי מעיקרא ליתא דגרסינן סוף מכלתין אמתני' דנותן לה מעות א"י הדא אמרה מעות א"י יפה מכל הארצות הדא מסייעא למ"ד כתובת אשה מד"ת ודלא כרשב"ג. משמע דרשב"ג אף ארישא פליג. ואף דבבבלי בפרקין דף י' מפורש דמעות קפוטקיא עדיפא ממעות א"י שמעינן מיהת מירושלמי דמעות א"י כשל צורי הן וזו היא דעת תוס' שהבאתי לעיל בסמוך. וזהו מן התימא דפליגי הירושלמי והבבלי אי מעות א"י עדיפא אי מעות קפוטקיא עדיף וצ"ע ועיין בהג"ה מיי' פ"י מה"א סי' ו':