חדושי הלכות על קידושין · דף 13a

גמרא אילימא רצתה דאמרה אין לא רצתה דאמרה לא הא אישתיקה הוי קדושין כו' לאו מדיוקא דלא רצתה קאמר הא אשתיקה דהא מרישא איכא לדיוקי בהיפך רצתה דאמרה אין הא אשתיקה לא אלא דה"ק לפום סברא דהשתא דלא אמרינן הכא אין שקלי ודידי שקלי א"כ כמו דלעיל קדשה בפקדון דאמרינן דאשתיקה הוה קדושין בשעת מתן מעות ה"נ הכא גבי קדשה בחוב ומש"ה פריך ניתני כי התם ובת"י כתבו ק"ק דהל"ל רצתה דאשתיקה לא רצתה דאמרה לא כצ"ל ולולי דבריהם היה נראה דרצתה לא משמע דאשתיקה אלא דמשמע אמרה אין אבל לא רצתה איכא לפרושי שפיר דלא אמרה רצתה והיינו דאשתיקה וכדמסיק הכא ולעיל וק"ל:

שם קרקע נקנית בפחות משוה פרוטה א"ל כי תניא ההיא בחליפין כו' אין להקשות לפי מה שפי' התוס' לעיל דחליפין אינו קונה באשה משום דאשה בפחות מש"פ לא מקניא ול"ג נפשה והיינו טעמא משום דגמר קיחה קיחה משדה עפרון ובפחות מש"פ לא אקרי כסף עכ"ל וה"נ נימא הכי בשדה די"ל אע"ג דבשדה כתיב כסף לא אימעט חליפין מדלא איקרי כסף דהא בבועז נחלת קרקע היה וגלי לן קרא דנקנה בחליפין דכתיב ושלף איש נעלו אבל גבי אשה אתי כסף שפיר למעט חליפין דלא ילפינן בג"ש מקיחה אלא לענין כסף כמ"ש התוס' לעיל:

שם ואימא עד דעביד לכולהו לא ס"ד דכתיב כי מפני אלה אבלה כו' וכיון דע"כ על כן תאבל הארץ אאלה לחוד נמי קאי אית לן למימר דגם דגי הים יאספו נמי אאלה קאי וק"ל:

תוס' ד"ה האשה שהביאה כו' ומי קרבה והתניא כו' אלמא משמע דאפילו בדיעבד כו' עכ"ל הכי משמע להו מדמשני לעיל מיניה בשקרבה ופריך עלה ומי קרבה כו' ואי למצוה קאמר ולא לעכב אכתי לימא כשקרבה כ"כ התוספות בפ' תמיד נשחט אבל בתוס' דפ"ק דזבחים ורפ"ק דמנחות כתבו דאפילו דיעבד קאמר מדמשני שאני עולת מצורע כו' ש"מ דבעלמא אפילו דיעבד לא עכ"ל והתוס' דהכא סתמו בדבריהם המשמעות וסמכו עצמם דתרוייהו איתנהו וק"ל: