כתב רבינו תם דוקא בחפץ ששומתו ידוע קצת כמו מלבושין ואין רגילות לטעות בו כ"כ אבל אבנים טובות ומרגליות וכיוצא בהם שאין בקיאים בשומתם ופעמים טועין בהם הרבה ואמר לה התקדשי לי באבן ששוה חמשים זוז צריך שומא דלא סמכה דעתה ולכך נהגו העולם לקדש בטבעת שאין בה אבן וכתב הרא"ש ומיהו לא ברירא לי האי טעמא למה נהגו העולם להסיר האבן מהטבעת דלא בעי שומא אלא כשמזכירים הסכום דהא אמרינן בכל דהו לא פליגי ואין דרך להזכיר הסכום בטבעת של קדושין:
לשון ריא"ז
אמר לה הרי את מקודשת לי בבגדים אלו או בחפצים אלו ששוים חמשים ושוים חמשים הרי זו מקודשת נמצא שאינן שוים חמשים זוז הרי זו אינה מקודשת ואם אמר לה הרי את מקודשת לי באלו ולא פירש שוויים הואיל ושוים משוה פרוטה ולמעלה הרי זו מקודשת:
לשון ריא"ז
אמר לה הרי את מקודשת לי בבגדים אלו או בחפצים אלו ששוים חמשים ושוים חמשים הרי זו מקודשת נמצא שאינן שוים חמשים זוז הרי זו אינה מקודשת ואם אמר לה הרי את מקודשת לי באלו ולא פירש שוויים הואיל ושוים משוה פרוטה ולמעלה הרי זו מקודשת: