שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 3 · הלכה 8 · Segment 2

זאת אומרת וכו'. עיין בקונט'. וקשה איך פליג ומוקי מתני' במעת לעת של יום ראשון בלבד א"כ קשיא עד מעת לעת מיבעיא ליה וכן פריך בבבלי וי"ל ר"י לא קאי אמתני' אלא קאמר דלית הלכתא כר"א דמתני' דחלוקין עליו חביריו דתנינן תמן וכו' וכ"ה בבבלי וא"ת א"כ אף מעת לעת של יום הראשון לא יהיה מתוקן דומיא דמקוה וי"ל קים ליה דביום אחד אי אפשר להיות חומץ. אך קשה הא ר' יוחנן גופיה קאמר לקמן שלשה ימים הראשונים ודאי יין. ודוחק לו' דהאי דלקמן קאי אבדיקה דלאחר מ' יום דלא משמע כן בשמעתין. ובבבלי פרק המוכר פירות מפרש דקאי אבודק חבית להיות מפריש עליו וע"ק הא מתני' בפירות שנאבדו איירי ולא ביין וע"ק היינו דר' לעזר דקאמר זו להוציא מדברי ר' לעזר וכמ"ש בקונט' וטעם הדבר למה נתנו חכמים שיעור מעת לעת משעת הנחה לפירות שנאבדו איני יודע דמ"ש מעת לעת הראשון משאר ימים ואם נפרש שנאבדו היינו שנתקלקלו י"ל דשיערו חכמים שאין הפירות מתקלקלים תוך מעת לעת שיפסלו מאכילת אדם. מיהו מלשון רש"י והרמב"ם לא משמע כן. גם ממ"ש רש"י והרמב"ם דחלוקין עליו חביריו על ר"א וסברי מצאן אבודין ה"ז חושש לכל מה שהפריש. ש"מ דלית להו הך סברא דא"כ מנ"ל דפליגי רבנן במעת לעת הראשון דלא דמי למקוה דהא ביין לדברי הכל ג' ימים הראשונים ודאי יין. והא דקאמר בבבלי פשיטא דחלוקין מ"ד מאי למפרע מעת לעת קמ"ל. הא ודאי לאו אמעת לעת הראשון קאי דא"כ עדיין צ"ל דחלוקין דר"א ודאי עד מעת לעת לפני המציאה קאמר כדדייק הש"ס. מדלא קאמר עד אלא ודאי ה"ק סד"א הא דתנן שנעשו ע"ג למפרע טמאות היינו מעת לעת קודם שנמצאת חסר אבל מעת לעת אחר הנחה י"ל דמודו רבנן. והרשב"א בתי' כתב קמ"ל דלעולם חוששין וה"מ כשנאבדו לגמרי אבל החמיץ היין והרקיבו הפירות כו' אין חוששין להם אלא עד שעה שאפשר להם להתקלקל ע"ש וקשה א"כ מנ"ל לר"א דחלוקין עליו חבירו על ר"א דלמא שאני מקוה דחסר ואתאי ואיתרע לה לחזקה מקמי הכא טובא ולא ידעינן מאימת הלכך ריע טפי וכה"ג קאמ' בבבלי ריש נדה וכ"ת הכא נמי דלמא נאבדו מעט מעט הרי כתבו תו' שם בנד' בד"ה התם וכו' מקוה רגילות להתחס' מעט מעט אבל פירות אין דרכן להיות אבודין מעט מעט וי"ל אבודין היינו שלא ע"י אדם דא"כ ה"ל למתני נגנבו אלא ע"י בהמה חי' ועוף שאין רגילות להיות אבודין בפעם אחת. אלא דלפ"ז המניח פרי אחת או נסכא כסף דלא שייך לומר חסר ואמאי אף רבנן מודו דסומך עליהן. ולא ראיתי מי שחילק בזה וע"ק מאי פריך הש"ס פשיטא הא טובא קמ"ל דבאבודין נמי שייך לומר דחסר ואתי וצ"ע: