צריך שיניח וכו'. כפי' בקונט' כ"פ רש"י. ובעה"ע מאמר ז' כתב והדין סברא דרבוותא דכולהו ס"ל כשמואל דאמר והוא ששייר מקום תורף ומודה להא דרב הונא אבל ירושלמי ליחת ליה האי סברא דגרסי' התם ר"ה אמר והוא וכו' ר"י בעי והן הוא דכתב לה לשנוה וכו' ע"כ. נראה דמשמע ליה דשמואל לתרוצי קושית ר"י אתי ולית ליה הא דר"ה. ול"נ דאין זה מוכרח דאיכא לפרושי דשמואל מודה לרב הונא דבעינן גדול עומד ע"ג אלא דמחמיר נמי בהא אפילו בגדול עומד ע"ג תורף לא דגזרינן אטו איך גדול עומד ע"ג א"נ בשאין גדול עומד ע"ג מוקי שמואל למתני' הלכך דוקא טופס הוא דכשר דכי כתיב וכתב לה אתורף הוא דכתיב וכ"כ בעה"ע שם לפרש דברי שמואל לפום סוגיית הבבלי ואיני יודע מאי דוחקי' לחלק בין הבבלי והירוש' וצ"ע. ומדברי רש"י ותוס' בסוגיין נראה דסוברי' דשמואל פליג אדרב הונא וכ"נ פשטא דשמעתתא. ועיי' בחי' הרשב"א:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 2 · הלכה 5 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: d20a60fc510948f204a9dcbc6ecbccbe1569064747953a51e09e6407a5175819