שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 5 · הלכה 3 · Segment 2

מפני שאין להן קצבה. בבבלי בסוגיין קאמר עולא לפי שאין כתובין ומיבעי ליה לר"ח קצובין וכתובין או קצובין אע"פ שאינן כתובין מתיב ר"ה בר מנוח מתו בנותיהן ניזונות מנכסים בני חורין והיא ניזונת מנכסים משועבדים מפני שהיא כבעלת חוב ע"כ נראה דפריך בין לעולא בין לר"ח דמזון בת אשתו אינו כתוב ואינו קצוב אע"ג דתנן ברישא דהך מתני' דמתיב מינה ר"ה בר מנוח ופסק עמה לזון חמש שנים מ"מ כיון דגם רפואה שאין לה קצבה בכלל מזון אין המזונות קצוב. וכ"כ רש"י פ' נערה דף נ"א ע"ב בד"ה והמקבל עליו לזון בן ובת אשתו אף הוא אינו גובה ממשועבדים לפי שאין קצובין וכתובין והא דתנן בהנושא והיא ניזונת מנכסים משועבדין מפני שהיא כבע"ח מוקמינן לה התם בשקנו מידו דסתם קנין לכתיבה עומד ע"כ. ואין לומר רש"י מוקי להך ברייתא דתני בה לזון בן ובת אשתו בשלא קצב השנים דא"כ מאי קשיא ליה ממתני' דהנושא דהתם איירי בשפסק לזון חמש שנים. ודוחק לומר דלא קשיא לרש"י ממתני' דהנושא אלא למ"ד כתובין בעינן. דהא לא הזכיר דפליגי אמוראי אי בעינן קצובין או כתובין גם מפורש שם דס"ל כמ"ד קצובין בעי' שהרי כ' שם בד"ה פירות וכו' לפי שאין קצובין ואין הלוקח יודע בכמה להזהר. וכן פסק הרמב"ם פכ"א מה' מלוה כר"ח ע"ש. ובהכי ניחא קושית תוס' ר"פ הנושא למ"ד קצובין אמאי לא חשיב מזון הבנות לאחר מיתת אביהן דהוי עד שתבגרן קצובין לענין אם שיעבדו האחין שיוציאו מידו. דאין מזון הבנות ולא מזונות בת אשתו קצובין. ועיין בתוס' כתובות דף נ' ע"ב שתירצו קושיא זו בענין אחר. ואל תתמה אם נאמר דקושית ר"ה בר מנוח דמתני' דלא כחד מינייהו א"כ מ"ט דמתני' דהא פירש"י אהא דמותיב בסוגיין מר' נתן אלמא משום דלא קדים ולאו משום קצובין וכתובין וכ"ת א"כ מאי משני בשקנו מידו בשלמא למ"ד כתובין בעינן ניחא דסתם קנין לכתיבה עומד אלא למ"ד קצובין בעינן מאי מהני הקנין י"ל כמ"ש תוס' בסוגיין בד"ה בשקנו מידו וכו' קנין אלים טפי מכתיבה ע"ש א"כ קנין עדיף נמי מקצובין. מיהו לשיטת תוס' י"ל דלא ניחא להו לפרש תיובתא דר"ה בר מנוח לכ"ע דא"כ מ"ט דמתני'. הא אינהו מפרשין נמי הא דקאמר ת"ש מדר' נתן אתיא כר' חנינא ע"ש בד"ה אלמ'. ורש"י פי' בסוגיין דר"ה בר מנוח לעולא פריך ולא לר"ח דלזון בת חמש שנים דבר שיש לו קצבה הוא וקשיא דידיה אדידיה וכמ"ש. וראיתי לרשב"א בחידושיו שכ' בשם ר"ח כמ"ש. ומרבה להקשות אפירש"י דמזון בת אשתו לא קייצא והכי מוכח בהדיא בכתובות פ' נערה דאמרי' רב ושמואל אמרי תיקנו מזונות תחת מעשה ידיה ומעה כסף תחת מותר ואמרי' במאי קמיפלגי מ"ס מידי דשכיח ממידי דשכיח ומ"ס מידי דקיץ דהיינו מעשה ידיה ממידי דקיץ דהיינו מעה כסף אלמא מזונות לאו מידי דקיצא נינהו ע"כ. ותימה לי מה ראיה מייתא ממזונות האשה למזונות הבנות ודאי מזונות האשה לא קיץ דעולה עמו ואינה יורדת נמצא פעמים שצריך להוסיף במזונותיה משא"כ בבנות. וכ"ת א"כ מעה כסף נמי לא קיץ דעולה עמו י"ל מזונות משתנה אפי' בדבר מועט שמרויח משא"כ במעה כסף. ואפשר דמעה כסף אינו משתנה כלל ומתני' דסוף פ' אע"פ יש לפרש' כך ועוד ודאי מודה רש"י דמזונות פעמים יוקר פעמים זול אלא אפ"ה דרך בני אדם שמקבלין על עצמן לזון אדם שנה או שנתיים בעד שכר כך וכך נמצא דמידי דקיץ הוא אבל אינו דומה קיץ דמזונות לקיץ דמעשה ידיה שהיא דבר שאינו משתנה כל ימי חייה וזה ברור. עוד הקשה אם איתא הל"ל מתיב ר"ה בר מנוח לעולא לסיועי לר"ח א"נ הל"ל מתיב ר"ה לעולא ע"כ. נ"ל רב הונא לפשוט האיבעיא קאתי דר"ח קצובין לחוד קאמר ולא להקשות אעולא ואפשר דלא ידע דפליג עולא אר"ח ואי נמי ידע כיון דעיקרו לפשוט האיבעיא לא חש להזכירו. וכתב עוד הרשב"א והא דפרקינן בשקנו מידו ופירש"י סתם קנין לכתיבה עומד גם זה תימא ל"ל בשקנו מידו לימא בשכתב לה ע"כ. ונראה מדתני רישא ופסקה עמו וכו' משמע פסיקא הויא אבל לא כתיבה שכך הוא לישנא דמתני' ברוב המקומות. ותדע דהא ר"פ הנושא מוקי לה נמי בשקנו מידה מכח קושיא אחריתי ולא מוקי לה בשכתב לה. ואף תוס' כתבו שם ה"מ לאוקמי בשכתב לה. מיהו לרשב"א ניחא דבעי לשנויי התם אליבא דכ"ע ולר"ח כתיבה לחוד לא מהני ומזונות לא קיץ הלכך צריך לאוקמי מתני' בשקנו מידו. ואף דמסיק הרשב"א דהלכתא כעולא מ"מ ניחא ליה לשנויי ככ"ע. ועי"ל לשיטת רש"י לכך לא מוקי לה התם בהנושא בשכתב דא"כ קשיא מאי קמ"ל וכ"כ רש"י ותוס' שם דף ק"א ע"ב אבל השתא דמוקי לה בשקנו מידו. ניחא דקמ"ל דסתם קנין לכתיבה עומד וה"ל כאלו כתב לה. ומ"ש הרשב"א עוד ועוד קשיא לי מאי פריך א"ה בנות נמי מאי קושיא לעולא הא איהו דאמר כתובין הן אצל בני חורין ואינן כתובין אצל משועבדין הרי דעיקר תקנתן הכי הוה ע"כ. ואיני מבין הא בשקנו מידו לאו מכח תקנה קאכלו אלא מכח קנין והרשב"א גופא כתב כן לפי' ר"ח אלא אי לאו דסתם קנין לכתיבה עומד לא הוי מהני הקנין ממשעבדי דבעינן כתובין. ומ"ש תוס' דף נ' ע"ב בד"ה אין מוציאין וכו' בפ' נערה תניא חמשה גובין מן המשוחררין ותנא ושייר הכא והתם ואע"ג דהתם תני חמשה. וכ"כ תוס' בכתובות שם. ונ"ל לפי מאי דמסיק דלמזון הבנות אפי' בשקנו מידו אין מוציאין לא שייר במתני' וברייתא מידי. במתני' לא מצי למתני לזון בן אשתו דתני בברייתא. משום דתני למזון הבנות דאיירי אפי' בשקנו מידו אין מוציאין משא"כ לזון בת אשתו דמוציאין בשקנו מידו וכיון דאין דיניהן שוה לא תני לה. והא דתני בברייתא גט חוב שאין בו אחריות וכתובה שאין בה אחריות. לא תני במתני' דסתמא כר' יהודה דאמר אחריות טעות סופר וברייתא כר"מ כמפורש שם בכתובות. ובברייתא לא תני מזון האשה והבנות דתני במתני'. דכ"ש הוא השתא למזון בת אשתו אע"ג דליכא למיחש לצררי אין מוציאין כ"ש למזון האשה והבנות. וזה סייעתא לפי' ר"ח דלפירש"י קשיא למ"ד קצובין דלא מוקי לה בקנו מידו: