שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 2 · הלכה 3 · Segment 3

מפני שאין עסוקין בהלכות שבת וכו'. בבבלי הגירסא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה. פירש"י נעשה מעשה להקל אפי' לענין שבת אם בא מעשה לידינו בזמן בית המקדש לא הייתי סומך על דברי להביא חולין לעזרה. והרמב"ם פי"א מה"ש כ' דיו ע"ג סיקרא חייב שתים. וקשה למה לא כתב שחייב שתים מספק. ומן התימא על המפרשים שלא הרגישו בזה. ונראה שהרמב"ם מפ' וכי מפני שאנו מדמין וסומכין על דעתינו לחייבו קרבן לענין שבת דחולין שנשחטו בעזרה אין בו כרת כמפורש בבבלי קידושין דף נ"ו נעשה מעשה לאיסור אשת איש שיש בו כרת. ופי' זה מסתייע מלשון הירו'. גם מדברי הרשב"א נראה כן שכתב בפרקין דף כ' בד"ה הא דאר"ח וכו' דאפילו דיו ע"ג סיקרא דחייב בשבת אסיק ר"י לענין גיטין לא הוי כתב דבשביל שאנו מדמין לא נעשה מעשה וכו' ע"ש. ואס"ד דמספק חייב בשבת אין זה ק"ו די"ל אף בגיטין הוה גט מספק וצ"ע:

ולמה לינן אמרין רושם לפניהם במי' וכו'. כ' הרמב"ם פ"ק מה' גיטין עדים שאינן יודעין לחתום רושמין להם ברוק וכיוצא בו מדבר שאין רישומו קיים והם כותבין על הרושם ע"כ וכ"כ בש"ע סי' ק"ל סעיף ט"ז. ותימא הא מפו' בסוגיין דאפי' לרשום בדבר שאין רישומו קיים אסור וזהו כדעת הרמ"ה שכ' הטו' שם וכמ"ש הרמ"א שם בהג"ה. וכ"מ מדברי הרא"ש בפרקין ע"ש וצ"ע:

הקורע על העור וכו'. כתב הרמב"ם פ"ז מה"ג המקרע על העו' תבני' כתב או שרשם על העור תבני' כתב כשר וכ' הה"מ ועוד אני תמה שבפי"א מה"ש כ' הקורע חיי' והרושם פטור אלמא שהרושם על העור אינו כתב ואיני יודע בזה טעם נכון ואולי משום דקיי"ל דאפי' על העלה של זית כשר אע"פ שאינו מתקיים משא"כ לענין שבת וצ"ע ובתוספתא משמע דאף בגט בעינן דבר של קיימא וכו' ולא סמך עלה רבי' כיון שלא הזכירוה בגמרין ע"כ. ופי' הרב בב"ש סי' קכ"ה ס"ק ו' לענין שבת בעינן דבר המתקיים כלומר מה שעושה יהיה מתקיים אם רושם צריך להיות הרושם חיים וע"ג עור אינו מתקיים לכן כשר אבל בגט אם הוא כתב לפי שעה כשר ע"כ. ומה מאוד תמוהים דברי הה"מ מה ענין עלה של זית שהוא הדבר שנכתב עליו לדבר שכותבין בו דבדבר שכותבין עליו הגט ודאי יש חילוק בין גט לחיוב שבת דבפי"א מה"ש כתב אין חייב עד שיהא הכת' בדבר העומד וע"ג דבר העומד אבל לענין הכתיבה ודאי מודה הרמב"ם דצריך שיהא בדבר העומד וכ"כ רפ"ד מס"ג אין כותבין את הגט אלא בדבר שרישומו עומד וכו' אבל אם כתבו בדבר שאינו עומד וכו' אינו גט. וכ"כ הש"ע ריש סי' קכ"ה ע"ש. וכן מבואר מדברי הרמב"ם שהבאתי בסמוך ופשטא דמתני' הכי דייקא וצ"ע: