שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 2 · הלכה 3 · Segment 5

ויש כתב. וקשה לפי מאי דפירשתי בקונט' דמיבעי' ליה כשהגט מעורה א"כ מאי פריך מברייתא נתקרע פסול דלמא התם איירי בשנקרע לגמרי ופסול משום דכתיב ספר דמשמע ספר אחד ולא ב' וג' ספרים וא"ל דסובר הירושלמי דאפי' משנים ושלשה חתיכות הוי גט ובספר איצטריך לרבנן דבעינן שיהא בדבר תלוש ולר"י הגלילי איצטרך נמי שלא יהא בדבר שיש בו רוח חיים א"כ אין לחלק בין נקרע במקצת לנקרע לגמרי דהא לקמך פריך בעלה של זית ולא כמקורע הוא ומאי קושי' מ"מ ניכר שלא נקרע במתכוין וכשר וי"ל הא תניא בסיפא כל שנקרע בקרע ב"ד פסול וקרע ב"ד לאו כשנקרע לגמרי איירי כמפורש בבבלי פ' גט פשוט. והרמב"ם השמיט בעי' זו אם אמר בין השיטים שלי והיא שנוי' בבבלי ד' כא בשם רב פפא. גם הך דיצא דספר אח' אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים השמיט הרב. ונראה טעמו דסובר אפילו שנים ושלשה ספרים כשרים דהאי בספר איצטריך לספיר' דברים. וכבר הרגישו התו' בזה וכתבו דתרתי שמעינן מינה והרמב"ם לית ליה סברא זו. וכ"נ ממ"ש פ"ד מה"ג ששינה לשון המשנה וכתב ועל העלין משמע דאפי' בשני עלין כשר וכ"כ בפי' המשנה וחכ"א מפני שאמר ספר ולא אמר הספר או בספר הנה התיר כל מה שאפשר הכתיבה ע"כ מדבריו אלה מבואר דסובר דחכמים דורשין ספר לרבויי אתי א"כ ליכא למדרש מיניה מיעועא דספר אחד ולא שנים ושלשה ספרי' ומש"ה מחיר לכתוב הגט אפילו על דבר שאינו של קיימ' ודלא כתוספתא. ועמ"ש בסמוך בתו' בד"ה הקורע וכולי בשם הה"מ ומדברינו יתבאר לך הא דדחה התוספתא משום דנראה לו דהבבלי פליג עלה ומכשיר כל דבר שאפשר לכתוב עליו ועמ"ש בסמוך בתוס' בד"ה מאי וכולי: