שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 4 · הלכה 7 · Segment 3

תדע לך שעילה וכו'. שנדר שלח הודר ברבים היה. עי' בקונטרס הוא מדברי הרשב"א בחי' ע"ש. וקשה א"כ טפי ה"ל לר"ז להוכיח מנדר שידעו בו רבים דאמרו חכמים לא יחזיר אע"ג דאין לו הפרה וליכא למיחש לקלקולא ואפ"ה אסרי חכמים ש"מ דהטעם משוס פריצות וכ"ת קסבר ר"ז דפליגי חכמים אר"י וסברי נדר שהודר ברבים יש לו הפרה מכל מקום ה"ל לאתויי ראיה מנדר שהודר ברבים שהיה לו להפר ולא הפר ש"מ עילה מצא וליכא למיחש לקלקולא וי"ל קסבר ר"ז בנדר שהודר ברבים יכול לקלקל ולומר אלו הייתי יודע שנדר שהודר ברבים יש לו הפרה הייתי מיפר אבל בנדר שלא ידעו בו רבים נדר פתוח הוא והיה לו להפר. ולפ"ז אין אנו צ"ל דטעמא דר"י בנדר שידעו בו רבים דלא יחזיר משום שאין לו הפרה אלא משום פריצות שנדרה לפני רבים. גם לשון ידעו בו רבים לא משמע שהודר ברבים. והא דקאמר בבבלי מ"ט דר"י דכתיב ולא הכום וכו' ה"פ מ"ט דר"י דאומר בנדר שידעו בו רבים איכא פריצות לעבור עליו אפי' אם הותר הנדר דכתיב ולא הכום וגו' אע"ג דה"ל נשבע לבטל את המצוה לא תחיה כל נשמה ולא ישבו בארצ' פן יחטיאו אותך לי אפילו הכי כיון שידעו רבים משבועה והגבעונים לא ידעו שהשבועה בטלה אין לדחותה ש"מ דאית ביה פריצות אפילו לאחר ההתרה שאין הרבים יודעין בהתרה או בהפרה ורבנן היינו הת"ק אף על גב דאית ליה דלא יחזיר משום פריצות לא סבירא ליה לחלק דהתם אף הגבעונים ידעו שהנדר בטעות שהן אמרו מארץ רחוקה באנו אלא ש"מ שאנ התם משום קידוש השם הוי וא"כ מסברא כשתקנו חכמים המוציא משום נדר בין ידעו רבים בין לא ידעו לא יחזיר שלא יהו פרוצות בנדרים. וע"פ הדברים האלה לא תיקשי לן כל מה שהרבו תו' להקשות בסוגיין בד"ה כיון וכו' ע"ש ובד"ה שלא יהו וכו' וא"ת לל"ב דר"י מנ"ל דפליגי רבנן אר"י דנדר שהודר ברבים יש לו הפרה וכו' וי"ל הך סוגיא אתיא כמ"ד דטעמייהו דרבנן משום קלקולא. ולפמ"ש אזדא לה קושיתם. גם קשיא לי לפי תירוצ' לל"ק דרב נחמן ודאי סברי רבנן דנדר שהודר ברבים יש לו הפרה דאי אין לו הפרה ליכא קלקולא תיקשי דר"נ אדר"נ דבבבלי דף ל"ה אר"נ מדרינן לה ברבים ואין לו הפרה ואין סברא לומר דשבק רבנן ועביד כר"י. ומעתה הא דאמרינן בבבלי בפרקין דף ל"ה ע"ב תנאי היא דאיכא למ"ד נדר שהודר ברבים יש לו הפרה ואיכא למ"ד אין לו הפרה. לא קאי אר"י וחכמים דמתני' כפירש"י שם אלא תנאי דברייתא נינהו. והכי מסתבר דאי מתני' היא ה"ל להקשות מת"ק דמתני' ארב נחמן ולישני רב נחמן כר"י סבירא ליה ועוד אין סברא לומר דפליגי רב הונא ורב נחמן בפלוגתא דתנאי דמתני'. והני קושיא קשיין טובה לפי' הרשב"א שהזכרתי לעיל וצ"ע:

בדין היה וכו'. פי' בקונטרס הוא מדברי הרשב"א ע"ש. ותימא כיון דעיקר חשש שמא תעבו' על נדרה כשתהיה פרוצה בעריות ה"נ יש לחוש שתשכח נדרה מכל וכל ולא עלך אצל חכם וע"ק הא אף בנדרי' שא"צ חקירת חכם ובעל יכול להפר לא נגרע כח החכם מלהתיר ולעקור נדרה מעקרו כמבואר בהרבה מקומות בש"ס. ומפני כך הגהתי בפירושי בכתובות ובקידושין שהזקן עוקר הנדר מעיקרו. ואין לפרש דה"ק נדר שצריך חקירת חכם יחזיר לפי שהחכם צריך למצוא פתח כדי שיעקור הנדר מעיקרו וחשש אולי לא ימצא פתח לנדרה ויהא אגוד בה לעולם לכך מיהר וגירש' אע"פ שידע שאפשר למצוא פתח לנדר' מ"מ מפני חשש זה גמר וגירשה א"כ כשימצא פתח לנדרה ליכא למיחש לקלקולא אבל בנדר שא"צ חקירת חכם ודאי יש לחוש לקלקול שאומר אלו הייתי יודע שאני יכול להפר בלא פתח לא הייתי מגרשה. ולכל הפירושים קשה מאי אפילו נדר דקאמר הא אין שום נדר ראוי שיחזיר אלא זה בלבד וי"ל מודה ר"א לרבי יהודה נדר שידעו בו רבים אין לו הפדה וליכא למיחש לקלקולא לכך קאמר אפי' ועי' בתו' דף מ"ו ע"א בד"ה שלא יהו וכו' ובמהרש"א שם: