שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 3 · הלכה 1 · Segment 5

דר"ש היא. כתבו תוס' בפרקין דף כ"ד ע"ב בד"ה לאיזו וכו' ואור"י אפי' מאן דסבר בעלמא יש ברירה הכא מודה משום דוכתב לה לשמה משמע שיהא מבורר בשעת כתיבה ע"כ. וקשה מסוגיין לא משמע כן דא"כ מאי דוחקי' למוקמי מתני' כרבי שמעון נימא דשאני הכא דכתיב וכתב לה. וכן משמע שם בבלי דף כ"ה דבעי רבי הושעיא מר"י אמר ללבלר כתוב לאיזה שתצא בפתח תחלה ופשיט ממתני' דפסול והתיב ר"ה ממתני' דפסחי' דאמרי' שם יש ברירה ע"ש. ומאי קושיא דלמא שאני גיטין דכתיב וכתב לה. ומ"ש תוס' וכן משמע בגמרא דקאמר אי אתמר בהא בהא קאר"י דאין ברירה משום דבעינן לה לשמה משמע אע"ג דבעלמא יש ברירה הכא פסול משום דכתיב וכתב לה ע"כ. תימא הוא לענ"ד דהא מסיק הש"ס אבל התם מכר הוא דאמר רחמנא ליהדר ביובל אבל ירושה ומתנה לא. ומילתא יתירתא הוא שכבר אמר דדוקא הכא בגט הוא דאין ברירה אבל בכל התורה יש ברירה אלא ודאי ה"ק כיון דכתיב לה לשמה ובכל התורה אין ברירה איכא למפסל הך אבל ביובל סד"א דקרא אמכר קפיד והדברים ברורים וצ"ע:

במה דהוא אמר תמן וכו'. משמע דביש ברירה ואין ברירה פליגי וכמ"ש בקונט'. והרמב"ם כ' פ"ח מה' כלים אמר לאומן עשה לי שני זוגים וכו' הרי אלו טמאין עד שיפרש זה לכך וזה לכך ע"כ. ותימא הא ס"ל להרמב"ם בדאורייתא אין ברירה וכן מפורש בדבריו רפ"ז מה' מעשרות דפסק כר"ש דאין ברירה א"כ ה"נ ה"ל למפסק כר"ש דטהורין עד שיפרישם. ודוחק לומר דסובר לחומרא יש ברירה דלא משמע כן מדבריו בה' מעשר שם. ויש לחלק. וצ"ע ועמ"ש בסמוך בתו' בד"ה ר"ח וכו':