והן שראו בוביא של אדם. כתב במ"ל פ"ט מה"ג הלכה כ"ז מסוגיין מוכח דאיירי בשנים העומדים על שפת הבור דאל"כ מאי פריך וניחוש שמא שד הוא הא לשלשה אינו נראה ע"ש. ותימא מנ"ל דבעומדים על שפת הבור איירי דלמא בעומדים רחוק מן הבור איירי ושומעים קולו. וכן מוכח מתני' דיבמות פ' בתרא ואחר כך כשהלכו לשם לא מצאו שם אדם ולכך חיישינן שמא שד היה וזה ברור וצ"ע:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 6 · הלכה 6 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אר"א המזיקין היו מצויין בבורות וכו'. וכ' הרשב"א ואפי' בשעת הסכנה דלא חיישינן לצרה חיישינן לשד מפני שהן מצויין שם וכ"כ הרי"ף בפ"ב דיבמות ע"כ. והר"ן כ' מדברי הרמב"ם נראה למסקנא כי היכי דלא חיישינן לצרה ה"נ לא חיישינן לשד ולפ"ז צ"ל דהבבלי והירושלמי פליגי. אך הראיה שכ' הרשב"א דחיישינן טפי בשדים מבצרה מפני שמצויין שם אינו מוכרח דה"ק שמצויין בבורות כמו בשדה אבל בשני המקומות אינן מצויין כל כך דניחוש להו טפי מבצרה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: d20a60fc510948f204a9dcbc6ecbccbe1569064747953a51e09e6407a5175819