צריך ליטול רשות מן היורשין. לקמן פריך לרב דאמר מלוה בעדים אינה נגבית מן היורשין א"כ אף ברשות היורשין לא יפריש דהא כשמת אבד שעבודו ותניא לקמן אין מפרישין על האבוד ומוקי לה ר"י בשירשו קרקע. מכאן ראיה למ"ש הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א האי דאמרי' בבבלי בפירקין תניא ר' אומר ובלבד שירשו קרקע ארישא קאי. אבל תו' והרז"ה כתבו דאסיפא קאי ואם הלוום בב"ד א"צ ליטול רשות מן היורשין דוקא בשירשו קרקע אבל ארישא לא מצי קאי דכ"ש אם לא ירשו שצריך ליטול רשות יותר שאין עליהן לפרוע חוב אביהן ע"כ. וקשה מאי קאמרו דכ"ש אם לא ירשו שצריך ליטול רשות יותר משמע דנטילת רשות מיהו מהני הא כיון דאין עליהן לפרוע חוב אביהן אפי' נטילת רשות לא מהני דהא אין מפרישין על האבוד וי"ל סברי תו' דלא מיקרי אבוד אלא בנתייאשו הבעלים או שהעשיר העני דתו אין לו חלק במתנות עניים אבל בשמת אע"ג שאין חייב לפרוע חוב אביו מ"מ מעיקרא סמכא דעתיה שיתן לו הבן רשות ואדעתא דהכי הלווהו. ואפשר לומר דגם זה מתקנת חכמים הוא. אך עדיין קשה מנ"ל לחלק. וגם דברי הירושלמי מפורשין דלא כוותין:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 3 · הלכה 7 · Segment 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: d20a60fc510948f204a9dcbc6ecbccbe1569064747953a51e09e6407a5175819