שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 7 · הלכה 6 · Segment 4

אשכחת א"ר יוחנן ור' בא סברין כרשב"ג. עיין בקונט' גירסת הרשב"א וב' הגירסא שלפנינו משובשת. וקשה לגי' בקונט' מנ"ל דפליגי רבנן באילפא דלמא כי קאמרי רבנן דוקא באונסא דשכיח הוא דאין אונס בגיטין אבל אונסא דלא שכיח לא ונגיבת הנהר אונסא דלא שכיח הוא כדאמרי' בבבלי בפרקין דף ע"ג דאמר רבא סכירת הנהר אונסא דלא שכיח הוא ואינו אונס ודוחק לחלק בין יבישת הנהר לסכירה. ואפשר להביא ראיה דשכיח הוא מדצלי ר' בא שיתייבש ואס"ד דלא שכיח לא היה לו להתפלל על כך כדאמרי' בבבלי תענית דף כ"ד דאיעניש רבא דבעי מיטרא בתקופת תמוז משום יקרא דשבור מלכא. לכך נראה לקיים הגי' שלפנינו דבעיא היא ר"י ור' בא מי סברין כרשב"ג. דקסברי רבנן ורשב"ג פליגי באונסא דלא שכיח ולרבנן הוי כמאן דלא עבד ולרשב"ג כמאן דעבד אבל באונסא דשכיח אף רשב"ג מודה דהוה כמאן דעבד וכי קאמרי אינהו באונסא דשכיח. והיינו דמסיק נחתכה ידה כמי שלא עיכבה והיינו אונסא דלא שכיח. ומעתה מ"ש הרשב"א ולפי גי' זו צ"ע אם הלכה כרשב"ג כיון דקא מוקי לה לר"נ דהוא בתרא כוותיה וקיי"ל כר"נ ועוד דעבד עיבדא כוותיה ומעשה רב ע"כ ולפמ"ש לק"מ דודאי הלכתא כרשב"ג באונסא דלא שכיח דהכי מסקינן בפרקין בבבלי דאין אונס בגיטין באונסא דשכיחא אבל לא שכיח יש אונס. וכ"כ הרשב"א גופיה שם להלכה. ומעתה ל"ק נמי למ"ד משמיה דר' יוחנן כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו וכאן פסק אונסא כמאן דלא עבד. דר' יוחנן לא איירי אלא באונסא דשכיח אבל לא שכיח הלכתא כרשב"ג. וא"ל במתני' ודאמר ע"מ שתניק וכו' הסברא בהיפך כיון דלא התנה ש"מ אונסא דשכיח קבל עליה. דודאי איכא למימר לכך התנה שתניק דאסיק אדעתיה אונסא דשכיח ולא תניק ולא ליהוי גיטא אבל אונס דלא שכיח לא אסיק אדעתיה הלכך הוי כמאן דעבד. אך קשה א"כ מעיקראי למה כתב ר' יוחנן סמפון זה הא איכא למיחש לאונסא דלא שכיח ותתעגן וי"ל למלתא דלא שכיח לא חש ר"י אלא לבסוף חש לדר"ל. ואפשר כיון דסברא הוא למפסק כר"ל חייש לה. ולא ידעתי מאי מספקא להרשב"א אי הלכתא כרשב"ג או לא. אי איירי באונסא דלא שכיח פשיטא דהלכתא כוותיה כמ"ש הרשב"א לעיל בפרקין. ואי באונסא דשכיחא פשיטא דלית הלכתא כוותיה דהא רבא קאמר בפרקין דף ע"ג אונסא דלא שכיח כמאן דעבד ועשה מעשה גבי ר"פ ור"ה בריה דר"י ולא שבקינן מעשה דרבא דבתרא הוא מפני מעשה דרב נחמן וצ"ע: