שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 7 · הלכה 7 · Segment 3

ואסור להתייחד עמו מכבר וכו'. מדקאמר לשון אסור משמע אפי' אם אינו רוצה לגרשה בגט זה אסור להתייחד עמה מפני חשש בנו וצריך לקרוע הגט תחלה. ולא ראיתי מי שכתב כן. ומלשון הש"ס משמע דפניך דתנן במתני' פניך ממש הוא לכך אמר שלא יתייחד עמה דלא ניחוש לגט ישן. ובבבלי בסוגיין תניא הכי ה"ז גיטיך אם אעבור מכנגד פניך ל' יום וכו' הואיל ולא נתייחד עמה ה"ז גט ולגט ישן לא חיישינן שהרי לא נתייחד עמה וליחוש שמא פייס אמר רבר"ה באומר נאמנת עלי. איכא דמתני לה אמתני' מעכשיו אם לא באתי וכו' וליחוש שמא פייס באומר נאמנת עלי וכו' מאן דמתני לה אמתני' כ"ש אברייתא מאן דמתני לה אברייתא אבל מתני' הא לא אתי. והרבה נתלבטו המפרשים מאי קאמר מאן דמתני אמתני' כ"ש אברייתא. ולדידי קשיא עוד מאן דתני אברייתא למה לא תני כן אמשנתינו דתנן נמי כל זמן שאעבור מכנגד פניך. וראיתי שמהרש"א הרגיש בקושיא זו עי"ש. ונ"ל דקשיא לישני דברייתא בד"ה ה"ז גט דאין הגט נפסל משום גט ישן הואיל ולא נתייחד עמה ולכי מקיים תנאיה ליהוי גיטא. הרי דהואיל ולא נתייחד קאי אחששא דגט ישן איך תני בברייתא תרתי היה הולך ובא הואיל ולא נתייחד עמה ה"ז גט ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה. הא הנך תרתי חד נינהו. ותו' כ' בד"ה ת"כ דר"י מייתי ראיה מדקאמר ולגט ישן אין חוששין משמע דאם נתייחד עמה לא הוי אלא גט ישן אבל לר"ה אם נתייחד עמה בטל הגט לגמרי. וכ"כ הרשב"א. ולפי כפילות לשון הברייתא משמע בהיפך וה"פ הואיל ולא נתייחד עמה כלומר הואיל ולא בא עליה כל שלשים יום ה"ז גט. ולגט ישן אין חוששין לומר שבא עליה בתחלה ואח"כ שהה ל' יום ולא בא עליה דאפי' לר"ה הוי גט שהרי לא בא עליה ל' יום כתנאו ולגט ישן איכא למיחש וקאמר שהרי לא נתייחד עמה לעולם מזמן הנכתב בגט. וא"ל אם בא עליה לאחר נתינת הגט אע"פ ששהה אח"כ ל' יום ולא בא עליה בטל תנאו כדאמרינן ברישא באם לא באתי עד ל' יום ולא הגיע לגליל בטל תנאו אפי' קיימו לאחר זמן שלא התנה אלא על מהלך הראשון וכ"מ ברש"י בד"ה ואי וכו'. דדווקא ברישא דקאמר אם לא באתי מכאן עד ל' יום ודאי על מהלך הראשון התנה אבל בסיפא דקאמר אם אעבור מכנגד פניך ל' יום לעולם משמע וכ"מ בבבלי בסוגיין דקאר"י ה"ז גט קתני וכי מלא ל' יום ה"ז גט. אף על גב דמעיקרא היה הולך ובא. ונראה כר"ה לא מצי אתיא הך ברייתא משום דקשיא ליה מאי קאמר שהרי לא נתייחד עמה הא לא קאי הואיל ולא נתייחד עמה אלא על ל' יום האחרונים אבל מעיקרא היה הולך ובא עליה א"כ ודאי דאיכא למיחש לגט ישן. אע"ג דאיכא לפרש הואיל ולא נתייחד עמה היינו שלא בא עליה משעה ראשונה מ"מ מדקאמר ולגט ישן וכו' משמע דמעיקרא איירי בל' יום האחרונים וכמ"ש. אבל לר"י ה"ק הואיל ולא נתיחד עמה לא חיישי' שמא פייס. הלכך לגט ישן נמי לא חיישינן שהרי לא נתיחד. ופריך לדידך דחיישת שמא פייס אלא מפני שלא נתייחד מ"מ ניחוש שמא פייס בדברים בלא יחוד. וכי משני באומר נאמנת עלי ל"ק א"כ ל"ל הואיל ולא נתיחד עמה הא בלא"ה אין כאן חששא דפייס שהרי נאמנת והל"ל הואיל ולא נתפייס די"ל נקט לשון יחוד לאשמועינן אם נתייחד עמה שוב אין נאמנת לומר שלא פייס דחזקה דפייס. ונראה שכן דעת רוב הפוסקים. והיינו דקאמר מאן דמתני אברייתא לא מתני אמתני' דהא לא באת. כלומר מוקמינן הדבר על חזקתו ואמרי' מסתמא לא בא ולא נתפייס אבל הברייתא דחייש שמא פייס כשנתיחד קשיא ניחוש נמי אפי' בלא יחוד שמא פייס וצריכין לאוקמא באומר נאמנת עלי. ומתני' דהכא לא מוקמי' באומר נאמנת עלי מדלא קתני אלא הואיל ולא נתיחד וכו' ולא תני ולגט ישן וכו' כדתני בברייתא ש"מ דלא חייש לשמא פייס כלל אבל סיפא מעכשיו אם לא באתי דמשמע דלא הוי גט עד לאחר י"ב חדש אפי' מת תוך י"ב חדש ש"מ דחייש לחששא רחוקה שמא יבא ע"י נס וכמ"ש לעיל הלכה ג' בד"ה אני וכו' קאמר שפיר דאיכא למיחש נמי שמא פייס. ומאן דלא מתני אמתני' סובר דחששא דפייס חששא רחוקה. ולר"ה ליכא לפרושי ברייתא הואיל ולא נתיחד קאי אחששא דשמא פייס דהא איהו מפרש מכנגד פניך היינו תשמיש. ועיין ברש"י ותוס' והרשב"א בסוגיא דהכא ובפ"ב דמכלתין: