שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 5 · הלכה 10 · Segment 6

מ"ד חרוש בה טבאית וכו'. כ' תוס' דף ס"ב בד"ה אשרתא בירושלמי איכא מ"ד דהיינו חרש בה טבאות וכו' ולישראל אמרינן יישר ואיכא מ"ד לעכו"ם אמרינן יישר ולישראל שלום עליכם משמע דלכ"ע לעכו"ם אסור לומר שלום עליך ודלא כתלמוד שלנו הכא דלא אסרינן לעכו"ם אלא כפיל' שלום ונראה דלפי' הירו' מחזיקים ידי עכו"ם ושואלין בשלומם חדא מילתא היא שאומר לו חרוש בה טבאות ע"כ. ותימא למ"ד חרוש בה טבאות קאי ושואלין בשלומן נמי אעכו"ם וכמ"ש בקונט' וממילא ליתא למ"ש תוס' דירושלמי פליג אבבלי דלכ"ע אסור לומר לעכו"ם שלום עליך אלא מ"ד ושואלין קאי אעכו"ם ה"ה דמותר לומר לו שלום עליך ולשון יישר דקאמר לאו דווקא דהא בבבלי נמי אמר רב ששת א"ל אשרתא וכי פליג אדרב אלא אשרתא ושלום עליך חד דינא אית להו. ונראה שגירסת תוס' היתה כגירסא שלפנינו כאן דגרסי' מה שואלין בשלומן של ישראל יישר. ואין גירסא זו נראית עיקר גם בפ"ד ובפ"ה דשביעית הגירס' כמ"ש בקונט' וכ"כ הר"ש פ"ד דשביעית. גם מ"ש תו' ונראה וכו' חדא מלתא היא וכו'. איני מבין הא ודאי תרי מילי נינהו רישא איירי שאין בו שאילת שלום אלא לטובת עצמו מחזיקו וסיפא מפני דרכי שלום לחוד הוא. מיהו בהא ודאי פליג הבבלי דרישא מוקי לה כמ"ד ומחזיקין היינו יישר וסיפא מוקי לה בעכו"ם ביום אידם אבל לישראל עבריין אין אומרים שלום ולא שייך ביה דרכי שלום כדכתיב אין שלום אמר ה' לרשעים אלא במקיימי תורה כתיב שלום על ישראל:

הדרן עלך פרק הניזקין