שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 5 · הלכה 10 · Segment 5

כאן בלותת וכו'. כ' הר"ש ספ"ה דשביעית ולא יתכן תירוץ זה לרבא בבבלי בסוגיין דמוקי מתני' רישא בטומאה דרבנן וסיפא משתטיל המים בטומאת חלה וע"כ מוקי האי דנחתום בתרומה ע"כ ותימא הא ודאי נחתום לאו בתרומה איירי כדפריך הש"ס. ותו' בסוגיין תירצו בשם ר"ת דנחתום איירי שעושה בודאי בטומאה ע"ש. וקשיא לי א"כ מאי דוחקי' דרבא למוקמי מתני' בפירות שהוכשרו לוקמי בשלא הוכשרו והא דמתירין לבור ולטחון עמה כיון דספק הוא שתעשה בטומאה וסיפא משתטיל המים דנראה בודאי שעושה בטומאה דהרי אינה נותנה לגבל לעשות עיסתה בטהרה לכך לא תגע אצלה ונ"ל דרבא סובר דשאני נחתום שדרכו לעשות עיסה שחייב בחלה הלכך אסור לבור ולטחון עמו דה"ל כמסייע ידי עוברי עברה שסופו ליטול חלה בטומאה אבל עם אשת ע"ה שרי לבור ולטתחון דספק הוא אימא לא תעשה ממנו עיסה שחייב בחלה שמא תגלגל בעיסות פחות מחמשת קבין או סופגני' ודדמיין להון נמצא שלא תבא לטמא חלה. ומ"ש רש"י דף ס"א בד"ה רבא אמר לעולם כמחצי על מחצי דמי מספקינן להו ואסור לסייען דהוה עבירה דאורייתא וכו' ע"ש. קשה הא אפי' אי הוה רובא אין לאסור דהא מדפריך מ"ש רישא מ"ש סיפא משמע דאיסור שביעית ומעשרות דמיין להדדי. ואלו בשביעית תנן ב"ה מתירין למכור לו פרה חורשת מפני שיכול לומר לשחיטה מכרתי אע"ג דרובא לרדיא זבין כמפורש בב"ב פ' המוכר פירות וכ"כ תוס' ע"ז דף ט"ו ע"ב בד"ה רבה וכו' ע"ש א"כ ה"נ לישתרי לכך נראה עיקר כמ"ש תוס' בסוגין כיון דאסרו חכמים פירות ע"ה משום דמאי ה"ל כאיסור ודאי: