שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 5 · הלכה 9 · Segment 2

מיומיי לא בירכתי לפני כהן וכו'. כתב הרמב"ם פי"ב מה' תפלה כהן קורא ראשון ומנהג הפשוט היום שאפי' כהן עם הארץ קודם לפני חכם גדול שבישראל. כ"ה בש"ע א"ח סי' קל"ו. משמע בדין היה שיהא הת"ח קודם אלא מחמת המנהג הכהן קודם כ"כ בב"י שם. וקשה הא הך דרשא דדרשינו וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון דרשה מעליא היא ודאורייתא מיקרי כמפורש בבבלי בסוגיין א"כ דינא הוא להקדים הכהן וי"ל בדין קדושה ת"ח קודם לכהן כדתנן סוף הוריות ממזר ת"ח קודם לכה"ג עם האדץ וקדשתו לא איירי אלא במי שאינו ת"ח או בשוין. וכ"מ בבבלי מגילה דף כ"ח אלא דמחמת מנהגא דלא ליתי לאנצויי התקינו שלא להקדים שום. אדם לכהן. מיהו לפ"ז קשה מנ"ל דר' יהושע בן לוי סובר דמדרבנן הוא להקדים הכהן דלמא דאורייתא הוא ורבותיה דר' יהושע בן לוי אע"ג שהיה ת"ח מחל כבודו נגד הכהן ואין לומר דעל כרחך בשוין איירי דאל"כ אסור לת"ח למחול כבודו לע"ה ולא עוד אלא שחייב מיתה כמפורש במגילה שם וקשיא מאי רבותי' דריב"ל הא מדאורייתא חייב להקדים לכהן אלא ודאי מדרבנן הוא. כבר תירצו תוס' במגילה שם דשוין לאו' דוקא ע"ש ואפ"ה הקדימו וי"ל ה"ק אס"ד דריב"ל אית ליה דרשת רשב"י כהן קודם לת"ח דהא הקדים כל הכהנים לזקני ישראל ואף אם נאמר שלא נתן התורה אלא לזקני כהונה מ"מ שמעינן דאפי' באינן שוין נמי מדאורייתא חייב להקדימו דאי אפשר שלא יהא בישראל ת"ח גדולים מקטני כהנים וא"כ הדרא קושיא לדוכתא מאי רבותיה דריב"ל. והשתא ניחא הא דגרסי' בבבלי בסוגיין אחריהן של כהן ולוי מי ופשיט ר' יצחק נפחא אחריהן ת"ח הממונים פרנסים על הציבור. וקשה הא רב קרא ככהני ונ"ל בהא פליגי רב יליף להקדים הכהן מדכתיב וקדשתו וכבוד ת"ח קודם לקדושת כהן ור' יצחק נפחא לשיטתו דיליף בבבלי בסוגיין חיוב קדימת כהן מדכתיב ונגשו הכהנים בני לוי אטו אנן לא ידעינן דכהנים בני לוי אלא ברישא כהן והדר לוי. ונ"ל להקדים הלוי לישראל נמי מהאי קרא יליף דכתיב בתריה וכל זקני העיר ההיא ש"מ כהנים ולוים קודמין לזקני העיר והם הת"ח. וא"ת הא תנן סוף הוריות אימתי בזמן שהן שוין אבל אם היה ממזר ת"ח וכ"ג ע"ה ממזר ת"ח קודם לכ"ג ע"ה ודוחק לומר דס"ל כרשב"י דסוגיין דפליג אמתני' וי"ל אינהו רשב"י ור"י נפחא סברי מתני' דהוריות לפדות ולהחיות איירי אבל לא לישיבה. והא דגרסי' בירו' סוף הוריות ממזר ת"ח קודם לכ"ג ע"ה סברין מימר לפדות ולהחיות הא לישיבה לא א"ר אבין אף לישיבה. נראה בני הישיבה סברין כרשב"י ור"י הלכך לישיבה לא כדמוכחי קראי ור' אבין כרב ס"ל. מעתה מתיישב שפיר הא דכתבו הטור א"ח סי' קל"ו בשם הגאונים ר"ע ור"נ כל היכא דאיכא כהן אסור לקרות לפניו אפילו נשיא שבישראל. ותמה עליהם וכן הרמב"ם בפי' המשנה תמה על המנהג. והט"ז שם תירץ דסמכו אהא דפשיט ר"י נפחא. וקשה איך דחו מעשה דרב ורב הונא מפני פשיטת דר"י נפחא ועוד הא קרא ומתניתא מסייעא לרב. ולפמ"ש ניחא. ומ"ש תוס' במגילה שם אהא דא"ר פרידא ולא ברכתי לפני כהן פירש"י דאיירי בבה"מ וכ"מ מדלא קאמר ולא קריתי ובה"מ לא נתקן מפני דרכי שלום וכו' ע"ש. קשה הא מפורש בסוגיין דלא ברכתי היינו קריאת התורה. גם מ"ש הרא"פ בברכות פ"ה בתוס' בד"ה מימי אינו מחוור שנראה שלא עיי' בדברי תוס' אלו דאיכא לפרושי לא ברכתי קאי על ברכת התורה וטפי ה"ל לאקשויי אפירש"י ולא היה לו לחלוק עלינו את השוין הבבלי והירושלמי וכמ"ש. גם מדברי הרא"ש בסוגיין מבואר דריב"ל אברכת התורה קאי ע"ש. אלא שטעות נפל בדפו' הרא"ש דאיתא התם כדאמר ריב"ל במגילה מימי לא ברכתי לפני כהן. וליתא במגילה בבבלי ובירושלמי אלא צ"ל כדאריב"ל בירושלמי: