שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 9 · הלכה 5 · Segment 2

כמה דאת אמר גט אחד וכו'. עיי' בקונט'. וקשה הא אין הטעם משום דה"ל גט לשתי נשים אלא משום דאין ברירה וכן מפורש בבבלי לעיל פ"ג וי"ל ר' לעזר בר' יוסי פליג וסובר שאין הטעם משום אין ברירה. והיינו דמסיק לעיל ר' יוסי בר' ביבין מתני' דר"ש היא דאמר אין ברירה דר' יוסי פליג אר' לעזר בר' יוסי. אך קשה האומר ללבלר וכו' לא דמי כלל לכו תב לשתי נשים דהא לעולם אינו כותב אלא לאשה אחת ולמ"ד יש ברירה הרי הוברר הדבר למפרע שלא נכתב אלא לאשה אחת וי"ל קסבר ראב"י דלהא לא צריך קרא שאין כותבין אחד לשתי נשים כאחד דגט מצוה היא וקיי"ל אין עושין מצית חבילות כמפורש בבבלי סוטה פ"ק דף ח' דמדאורייתא אסור ע"ש בתו'. וכ"ש לר"מ דאמר המשנה בגיטין הולד ממזר אף זה כשינוי מטבע הוא. א"כ ע"כ לומר דקראי אתי למעט האומר ללבלר וכו'. ונראה דהיינו טעמא דסיפא דמתני' דתנן חמשה שכתבו כלל וכו' ולא תני בקצרה הכותב לחמשה נשיו כלל בתוך הגט אלא דאסור לעשות כן דאין עושין מצות חבילות אבל ה שכתבו לנשותיהם בגט אחד אין זה מצות אבילות כמפורש שם בבבלי. מיהו ראב"י פליג וסובר דאפי' בכה"ג הוי מצות חבילות דאל"כ מנ"ל לאוקמי קרא באומר ללבלר דלמא קרא אתי למעט שניכר שכתבו גט לנשותיהם בשטר אחד. אלא דלפ"ז תיקשי ליה סיפא דמתני'. לכך נראה דטפי מסתבר ליה למוקמי קרא למעט האומר ללבלר וכו' מלמעט ה' שכתבו בשטר א' לחמש נשים: