שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 6 · הלכה 2 · Segment 5

קטנה אביה ולא היא. כתב הרמב"ן מכאן סייעתא לפי' הרי"ף דקטנה מאורסה אפי' יש בה דעת אביה ולא היא וביאר הר"ן דסוגיין לפרושי מתני' אתא דדוקא נקט מאורסה דאלו נשואה היא ולא אביה דמשנשאת אין לאביה רשות בה ודוקא נערה דאלו קטנה מאורסה אביה ולא היא נשאת היא ואביה כלומר היא ואביה שוין בדבר ובקטנה שאין בה דעת איירי וקאמר כשם שאביה אינו מקבל גיטה לפי שכבר יצאה מרשותו אף ע"י עצמה אינה מגורשת כיון שאין בה דעת אבל יש בה דעת היא ולא אביה מדפליג בסיפא בין יש בה דעת בין אין בה דעת ש"מ דרישא דקטנה מאורסה בין יש בה דעת בין שאין בה לעולם אביה ולא היא כדברי הרי"ף. ומה שמקשים אפי' הרי"ף מהא דמקשה רבא בקידושין דף מ"ד ע"ב ממשנתינו קטנה הוא דאינה עושה שליח אבל נערה עושה שליח ומשני ביתומה. שמעינן המקשה מוקי לה בקטנה שיש לה אב ואפ"ה ל"ק לי' מתני' דתנן משיגיע גט לידה מגורשת ע"ש בר"ן דתירץ דהמ"ל וליטעמיך וזהו דוחק. גם קשיא עדיין קושית הרשב"א גם כדמוקי לה ביתומה פריך והא מדסיפא בדיש לה אב רישא נמי ביש לה אב ואם איתא ה"ל לדחויי דרישא ליכא לאוקמי בשיש לה אב דאם כן אפילו בשהגיע לידה אינה מגורשת. ומה שכ' לתרץ בשם הרמב"ן דרבא ס"ד נערה עושה שליח משום דסבר יד אביה יד יתירא זכי לה רחמנא ס"ל נמי קטנה מקבלת גיטה אבל אנן דקיימא לן כר"נ דנערה אינה עושה שליח דאין נערה אלא בשליח במקום אב וכו' הלכך קטנה שריבה בתורת שליחות אינה מתגרשת ע"ש. ועדיין לא מיתרצא קושית הרשב"א. גם דוחק לומר דפליגי אמוראי בהכי וכמו שכתב הרשב"א. ועוד הא אף לר"נ נערה ידה כיד אביה אלא דלא אלימא לעשות שליח כמפורש שם בקידושין. ועוד סתמא דסוגיין דפריך לר"י ממשנתינו קשיא דהא מסקינן דנערה דוקא ומשמע אפי' לריש לקיש דסובר נערה עושה שליח אפ"ה קטנה לא. ונ"ל דהמקשה מוקי מתני' דקטנה שאמרה בקטנה שהגיעה לעונת נדרים וכר' יוסי דאמר קטן משהגיע לעונת נדרים תרומתו תרומה. וכ"ת ר"י בתרומה דרבנן איירי הא ר"י ור"ל דאמרי תרווייהו מופלא סמוך לאיש דאורייתא כמפורש בנדה פ' יוצא דופן דף מ"ו. ורישא דתנן נערה המאורסה וכו' כרבנן אבל קטנה ממש בחיי האב לכ"ע אפי' משהגיע הגט לידה אינה מגורשת. וא"ת א"כ דבהגיעה לעונת נדרים איירי מתני' אמאי יחזיר אפי' שליח נמי יכולה לעשות ויש לומר היינו דתנן לפי שאין הקטן עושה שליח דכתיב אתם גם אתם מה אתם בני דעת גמורים אף שלוחכם כן. ומופלא סמוך לאיש לאו בן דעת גמור הוא דהא אף לר"י ולר"ל לאו בני עונשין נינהו. והא דדחיק למוקמי מתני' בתרי תנאי משום דניחא ליה למוקמי בתרי תנאי מלמוקמי בתרי טעמי רישא ביתומה וסיפא בשיש לה אב ובהכי מתיישב כל מה שהקשה הרשב"א אשיטה זו. ואף הרשב"א גופיה תופס עיקר לשיטה זו עיין שם:

איזו היא קטנה וכו'. עמ"ש ביבמות פי"ג ה"ב בתוס' בד"ה איזו היא וכו'. ומסוגיא דהכא ודיבמות משמע מפורש דר' יוחנן אגט אמר למילתיה והתם מייתי ראיה מדר"י משום דקסבר אידי ואידי חד שיעורא הוא. ועי' במ"ל פ"ב מה"ג. ונ"ל ראיה מבוררת דשיעורא דמוציאה לאחר זמן מאוחר לשיעורא דפעוטות דהא אמרי' לעיל פ"ה ה"ט א"ר נחמן בר יעקב אגוז וצרור נוטלן ומצניען ומביאין לאחר זמן גזילו גזל גמור זוכה לעצמו אבל לא לאחרים רב הונא אמר כשם שזוכה לעצמו זוכה לאחרים. והא ודאי דלא פליג ר"ה אמתני' הפעוטות מקחן מקח במטלטלין אבל לא בקרקע והיינו מפני דרכי שלום. ולרב הונא מדאו' מקחן מקח כדמוכח שמעתתא דפ' הניזקין וכמ"ש שם בתוס'. גם בבבלי בסוגיין משמע כן: