שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 5 · הלכה 5 · Segment 4

והוא שעירב וכו'. ללישנא קמא שבקונטרס קשיא לי הא דפריך ר' יוסי מהדליק גדישו וכו' הא ודאי פטור כדתנן פ"ג דב"ק הוא שהדליק את הגדיש בשבת פטור מפני שמתחייב בנפשו. וא"ת גם לל"ב קשיא למה פטרי שמואל ור' אבא ור' יוסי דלמא כי כתיב לא יהיה אסון הא אי איכא אסון יענש דוקא כשבאין שניהם כאחת מיתה ותשלומין אבל בשבאין זה אחר זה חייב וי"ל ה"נ כיון דהגבהה צורך ניסוך ה"ל כאלו באין שניהן כאחת וכ"כ תוס'. וא"ת ומאי פריך ר' יוסי מהדליק את הגדיש הא ודאי סובר רב הגבהה לאו צורך ניסוך הוא א"כ לא דמיא לגדיש דהתם הכל בא על מעשה אחד לכך חשיב מיתה ותשלומין כאחד אבל הכא שני מעשים הם וכ"כ תוס' כתובות דף ל' ע"ב בד"ה רב אשי וכו' ע"ש וי"ל קסבר ר' יוסי דהכא נמי חשיב מיתה ותשלומין כאחד דאי לאו דניסך היה יכול לומר הרי שלך לפניך. ועי' בתוס' בסוגיין בד"ה מנסך. מיהו לשון הירושלמי לא משמע דמחייב למנסך ממש משום דמשעת הגבהה קניא ליה דא"כ ה"ל למימר איפכא בתחלה חייב בתשלומין ולבסוף מיתה. ואפשר דה"ק משעת הגבהה קניא וכשניסך חייב מיתה ולבסוף כשבא לשלם תשלומי נזקו תשלומין מעליא ואינו יכול לומר הרי שלך לפניך כיון דקניא בשעת הגבהה חייב אמעשיו וכ"כ תוס' שם. ויותר נ"ל לקיים הגירסא שלפנינו והוא שעירב דמתני' במערב איירי אבל מנסך פטור דקים ליה בדרבה מיניה אבל אם ניסך ובשעת הניסוך עירבב יין נסך זה עם שאר יין חייב אתרווייהו כיון שאין המיתה ותשלומין בדבר אחד והשתא פריך ליה ר' אבא שפיר ממיתה ושבירת צלוחית ור' יוסי פריך שפיר מגדיש דכל שבולת מלתא באנפי נפשא היא. ומסוגיין שמעי' דהלכתא כמ"ד מערב וכמ"ד היזק שאינו ניכר לאו שמיה היזק וכ"ד הרמב"ם ע"ש: