הפעוטות מקחן מקח וכו'. כתב הרמב"ם פכ"ט מה' מכירה ואני אומר שאין מקח הקטן וממכריו במטלטלין קיימי' אלא בשמשך או שהמשיך אבל אם נתן מעת על המקח וחזר בו אינו מקבל מי שפרע וכו' ע"כ. וכ' בס' ידי אליהו תקון קמח וראוי לתת לב מ"ש קטן מחרש הא מדין תורה אין מעשה שניהם כלום ומשום כדי חייהם תיקנו שיהו מעשיהם קיימים מ"ט הצריך רבינו בקטן משיכה ובחרש רמיזה והדבר צריך תלמוד ע"כ. ותימא איך לא שם עיניו על דברי הה"מ דממה שתקנו חכמים נכסי יתומים הרי הן כהקדש ואיני נקנין אלא בכסף ובמשיכה ואינן מקבלין מי שפרע ילפינן ה"ה בקטן עצמו. א"כ אזדא ליה תמיהתו כיון דתקנת חכמים היא היכא שתקנו תיקנו והיכא דלא תיקנו לא תיקנו. וטעמא רבה יש לחלק. ביניהם קטן דאתי לכלל דעת תקנו ליה רבנן מידי דלא לבוא לידי הפסד משא"כ בחרש:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 5 · הלכה 8 · Segment 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: d20a60fc510948f204a9dcbc6ecbccbe1569064747953a51e09e6407a5175819