שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 6 · הלכה 1 · Segment 5

עד כדון וכו'. עיין פי' בקונטרס. וקשה א"כ אין דברי הש"ס אמורים על הסדר דבעי' דר"ז ה"ל לסדר קודם לדרב וע"ק הא דקאמר דמצא ברייתא בתרווייהו אם רצה לחזור לא יחזור הא ודאי ליתא דבשאמרה היא שיהא שליח להולכ' ודאי דמצי לחזור מיהת והל"ל בתרווייהו משהגיע הגט לידה מגורשת. לכך נ"ל דר"ז אדרב קאי. וה"נ עד כדון בשאמר הבא לי ואמרה לו התקבל לי וכו'. וה"פ כיון דקדים הבעל ושלח שלוחו ואח"כ שלחה היא שלוחה ודאי איכא למימר דלבזיון הבעל עשתה אבל בשקדמה איהי ושלחה שלוחה לקבלה ואח"כ עשה הבעל שליח להולכה ומסר שליח הבעל הגט ליד שלוחה מהו דאיכא למימר אין כאן בזיון הבעל שלא היה כוונתה אלא למהר קבלת הגט. ופשיט דמצא ברייתא דמייתי בסמוך דמרבינן מונתן דבשניהם הוי גט כשר הלכך אם רצה לחזור לא יחזור וזה ברור. ואם תאמר מנ"ל לר"ז דברייתא איירי בסתם דלמא איירי בדשמע הבעל ולא קפיד ובהא אפילו רב מודה דהוה גט כדמוכח בסוף סוגיין וא"ל קסבר ר"ז טעמא דרב משום חצרה הבאה לאחר מכאן ופשיט שפיר מברייתא דאם כן מאי קמיבעיא ליה בששלחה היא שלוחה תחילה פשיטא דמגורשת כמפורש בבבלי בסוגיין. ויש לומר אס"ד בדשמע הבעל ולא קפיד איירי מאי קמ"ל היינו ביד שלוחה ועמ"ש בסמוך:

ת"ל ונתן ונתן. וקשה הא לקמן ר"פ הזורק תניא ונתן בידה אין לי אלא בידה בגינתה בחצירה מניין תלמוד לומר ונתן ונתן. ודוחק לומר דתרתי שמעינן מינה דמרבינן מונתן יתירא כל מילי דהא לאו כי הדדי נינהו חצר משום ידה איתרבאי והני משום שליחות איתרבאי. ונראה שזהו כוונת רש"י. שפי' בב"מ סוף דף י' ת"ל ונתן מכל מקום מדלא כתיב ובידה יתנהו דרוש ונתן אוכתב לה ונתן אלמא משום ידה איתרבאי דאי משום שליחות הא כתיב הכא וכו' ע"כ והקשו עליו המפרשים אמאי לא קאמר דמכפילות ונתן דריש כדמשמע בירוש' ולפמ"ש ניחא דסובר רש"י כהרי"ף דהלכתא בר חנינא ויליף מדכתיב ונתן תרי זימנא דאפי' משלוחו לשלוחה ומשלוחה לשלוחו הוי גט והשתא ליכא למידרש מיניה חצר וצריך לפרש דיליף ליה מדלא כתיב ובידה יתנהו. אבל הירוש' נקט הדרשא הפשוטה אבל לעולם מבידה יתנהו יליף. ומצינו כיוצא בזה בהרבה מקומות בבבלי. וכמ"ש תו' פ"ק דמ"ק ע"ש ועמ"ש בסמוך בתו' בד"ה אין האשה כו':

וקשיא על דר' וכו'. פי' הרא"פ בסוגיא זו אינו מחוור בעיני שפי' וקשיא על דר' הולך מן דיבורי כלומר שילך מן דיבורא דידה דהיינו שלא יהא שליח לקבלה ולר"נ קשיא דלמא הולך לדיבורה קאמר כלומר כמו שאמרה. ופי' זה לדברי ר' פי' מחודש הוא ואפי' משהגיע גט לידה אינה מגורשת דהא איהו הולך מדבריה קאמר ולא שויה כלל לשליח. ואפי' לר"נ דהא מודה ר"נ משהגיע גט לידה מגורשת. ומ"ש עוד דקושית הש"ס דה"ל לר' למימר הלכה כר' יוסי ור"נ יאמר הל' כר' יהודה. תימא וכי לא מצינו פעמים רבות דקאמר הני תנאי כהני תנאי ולא פריך הש"ס בשום מקום להתנאים שיאמרו הלכה כפלוני ולא פריך הש"ס הכי אלא לאמוראים. ומ"ש עוד דרב הונא מילתא באנפי נפשא היא ע"ש אין נראה שיפסיק הש"ס מענינו באמצע הקושיא בדבר שאין צורך לגוף הקושיא. ומ"ש עוד בד"ה ועוד מן הדא וכו'. כ"ש דנאמר שאין לפרש דבריו דהולך דאמר זכי לו כמו שאמר הוא ע"כ. לא ידעתי מאי ק"ו הוא זה ודאי אם חזר בו בפירוש ודאי חזרה היא אבל מן הסתם אמרינן כוונתו לקיים דיבורו והולך כזכי הוא. ועוד נמצא בפירושו בהך סוגיין דברים שאינן מבוררים ופירוש בקונטרס נראה עיקר: