פתח עינים על ברכות · דף 7b

לא היה אדם שקראו להקב"ה אדון וכו' במה אדע וכו' התוס' הכריחו דברית בין הבתרים היה אברהם בן ע' שנה והיה קודם למלחמת המלכים עיין בדבריהם והם דברי סדר עולם. אך הרב עיון יעקב פ"ג דנדרים דף ל"א מייתי דבבראשית רבה פליג עלה פרשה ט"ל ופרשה מ"ו ע"ש:

לא היה אדם שהודה להקב"ה עד שבאת לאה וכו' הקשה ידידי המשכיל הדר הוא כמה"ר שמואל הכהן יצ"ו דהרי אמרו רז"ל שאדם הראשון אמר מזמור שיר ליום השבת וכתיב טוב להודות לה' והרי אדם הראשון נותן הודאה ואמר טוב להודות והיכי קאמר דלא היה אדם שהודה להקב"ה עד שבאת לאה עכ"ד, ואני אומר [דיש מקום לומר דאדה"ר אמר שטוב להודות להגיד בבקר וגו' שהם דברים כוללים ולא על מה שנעשה לו בפרטות וגם לא אמר אני מודה, אלא שטוב להודות משא"כ לאה אמרה הפעם אודה ועל מה שעשה לה בפרטות, אמנם אין אנו צריכים לזה]. כי טוב להודות אשר לו ש"ר אדה"ר היינו טוב להודות על פשעיו כמפורש בפרקי רבי אליעזר פרק י"ט וז"ל טוב להודות לה' אדה"ר אמר בי ילמדו כל הדורות שכל מי שיודה פשעיו ועוזב ניצול מדינה של גהנם שנאמר טוב להודות לה' להגיד בבקר חסדך לכל באי עה"ב שהוא דומה לבקר וכו' עכ"ל ועיין בזהר הקדוש בראשית סוף דף נ"ד בתוספתא:

ראו מה בין בני לבין חמי וכו' בספרי הקטן ראש דוד דף ז"ך הנה הבאתי מה שפירש הרב המקובל הוא הקדוש מהר"ם פאפיראש כ"ץ זלה"ה ע"ש ובדף ל"ו שם כתבתי בעניותי הנראה לפי קצורי ע"ש:

מאי רות א"ר יוחנן וכו' עמ"ש אני בעניי בזה בתחיל' שמחת הרגל פירוש רות בס"ד ע"ש דף ז'. ואפשר לומר עוד קצת בסגנון אחר ונקדים מאמרם ז"ל בש"ט על פ' חצות לילה אקום להודות לך שהיה מודה לה' על החסד שעשה עם זקנתו רות שבאת בחצות לילה אצל בעז ויחרד וילפת ולא קללה עש"ב ואפשר שניצולה בזכות דוד הע"ה נכדה שהיה קם בחצות לילה וזכות זה הגין עליה שלא קללה בעז והיתה מתה ועל זה היה דוד הע"ה מודה בהעלם ולב נסב"ר שניצולה בזכותו. ואפשר דהכונה מאי רות שנשאר שמה כך ולא שינו שמה כשנתגיירה ע"ד מ"ש שם בשה"ר והשיב שזכתה ויצא ממנה דוד וכו' כלומר ובעבורו נתקיימה כשבאה אצל בעז בחצות הלילה ואם לאו נאבדה בקללת בעז. ולהכי נשאר לה שם רות והאלהים עשה להורות דבשביל דוד הע"ה נתקיימה:

מלמד שגדולה שמושה יותר מלימודה. יש להרגיש דהול"ל שגדולה שימושה מלמודה ותיבת יותר יותרת היא ואפשר במ"ש הרב ישרש יעקב משם הרי"ף שהקשה אימא דשקולין ותירץ דאלו היו שוים היה מזכיר שניהם ע"ש. והשתא יש ג' סוגים שוה וגדול ויותר גדול שהאחר גרוע בערכו. ואי הוו שוו בשעוריהם שמושה ולימודה בעי לאדכורי תרוויהו. ואי שימושה איננו גדול הרבה הו"ל להקדים ולומר אשר יצק מים ע"י אליהו ואשר למד ממנו וידעינן דשמוש גדול דאי לא לימא אשר למד ואשר יצק מים על ידי אליהו והיה מקצר. ומדהאריך שמעינן דאינן שוים ושמוש גדול. אך עתה דלא זכר לימוד משום כבוד שמוש ש"מ דגדול יותר דייקא. ולקושית הרי"ף אפשר לומר דאי ס"ד דשמושה כלימודה והם שוים אמאי אצטריך קרא הרי מנשי ת"ח ומחזיק בידם דפלגן בהדייהו משם נלמוד דשוים. אלא דאתא קרא לאשמועינן דשמושה גדולה יותר מלמודה וזה לפי הפשט ודוק: