אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללין ריב"ח אמר מהכא בעת רצון עניתיך ראב"ח אמר מהכא הן אל כביר לא ימאס וכתיב פדה בשלם נפשי וכו'. צריך להבין אמאי אצטריכו הני קראי. ואפשר בהקדים מ"ש הרב המבי"ט ז"ל בס' בית אלהים שער התפלה פ' י"א דף י"ב ע"ב שישנו בנותן טעם למעלת תפלת הצבור זה יצא ראשונה מצד עניני הקדושה שאינם נאמרים בפחות מעשרה והוא סוד נעלם שיש בקדושת ה' שאין ראוי להזכירו בפחות מעשרה. וזאת שנית שאינו דומה מועטים העושים את המצוה למרובים העושים כי היא מתעלת הרבה יותר בהשתתפו עם אחרים במלאכה וכמ"ש פ' אלו נאמרין בענין האשכול שטענו ח' בני אדם וגמירי כל טונא דמדלי איניש אכתפיה תלת' דטועניה היכא דמטעינו אחר ובאבני הירדן שכל א' היה מגביה על כתפו שיערו כל אבן מ' סאה והאשכול היה תתק"ס סאין ק"ך סאין לכל א' שני שלישים יותר ממשאו וכ"ש בדברים האלהיים שתתעלה יותר ענין המצוה בהתאחד בה כמה בני אדם מכפי הערך לכל אחד. ועוד בה שלישיה כי תפלת היחיד בהיותה בלתי הגונה או בלתי נאמרת בכונה אינה מקובלת וכשאומרה ברבים לפעמים תתקבל בזכות הרבים כי אפילו לחובה היחיד נגרר אחר הרוב ואפילו תפלת הצדיק לפעמים אינה נשמע' לסיבת הרבים שאינם הגונים וכמ"ש בירושלמי דתעניות דאליהו זכור לטוב נענה באש בזכות שעתידים לומר ישראל ה' הוא האלהים וכ"ש בהיותם צדיקי' שתועיל ליחיד שתקובל תפלתו בזכותם כי אין הצבור נדון אלא אחר רובו זהו תורף דברי הרב ז"ל:
ויש להרגיש על הרב ז"ל מ"ט לא אייתי מר לבי כנישתא אותה שאמרו בתעניות דף ח' א"ר אמי אין תפלתו של אדם נשמעת אא"כ משים נפשו בכפו שנאמר נשא לבבנו אל כפים איני והא אוקים שמואל אמורא עליה ודרש ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ואעפ"כ והוא רחום יכפר עון ל"ק כאן ביחיד כאן בצבור ופירש"י דבצבור נשמעת אפילו אין לב כלם שלם. ומעלה זו הול"ל להרב דאיכא בצבור. ואלו הרב ז"ל בטעם ג' קאמר דבזכות הרבים שהם צדיקים נשמעת תפלת היחיד הגם שאינה הגונה או אמרה בלי כונה. ובזהר הקדוש פ' ויחי דף רל"ד ע"א דרוש פ' פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם דבתפלת יחיד פנה ואסתכי בה ובחובוי דההוא ב"נ ברם צלותא דסגיאי אע"ג דלאו זכאי נינהו לא אשגח בחובייהו לא בזה את תפלתם אע"ג דלאו כלהו בכונה ורעותא דלבא וזה נראה מסכים הולך לש"ס דתעניות. [ודוחק לומר דהרב המבי"ט מיירי במעלו"ת אח"ז היחיד המתפלל עם הצבור וההיא דתעניות אינה בסוג זה. ותו דקאמר דתפלת הצדיק אינה נשמעת מסיבת הרבים ומייתי מאליהו זכור לטוב וכ"ש בהיותם צדיקים וכו' והרב איירי ליפות כח היחיד המתפלל עם צבור המתפללים ובזה מייתי מאליהו ז"ל. וכפי סוגיית תעניות שאני ההיא דאליהו ז"ל שהוא לבדו התפלל אבל אם היו מתפללים הצבור אף שאין הגונים אפשר דנענים כמו שנראה מהגמ' והזהר ודוק הטב שיש לצדד]:
ואפשר לרמוז כל הטעמים הללו בהני קראי דמייתו האמוראים. דבריש קאמר מאי דכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון דקשיא ליה דהול"ל ואני תפלתי תהיה לרצון על דרך שאמר דוד הע"ה עצמו יהיו לרצון אמרי פי. והשתא באומרו עת רצון משמע דודאי הוא עת רצון ולהכי קאמר אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללים והכי קאמר אני מתפלל עם הצבור שהוא עת רצון. לכן אלהים ברב חסדך ענני וכו'. ואפשר שרמוז כאן שהצבור אומר דבר שבקדושה כי על ידי שאומרים קדיש וקדושה הוא עת רצון שיש לו נחת רוח להקב"ה וכתב הטור סי' קכ"ה מס' היכלות דאמר הקב"ה אין לי הנאה בעולם כאותה שעה שאומרים קק"ק ועיניהם נשואות וכו' הא למדת שהוא עת רצון דכ"י יש הנאה להקב"ה וכן באמירת קדיש ועונים איש"ר יש נחת רוח לפניו כ"י כמשז"ל ולהכי קרי ליה עת רצון שהוא רצונו יתברך. ורבי יוסי בר חנינא מייתי קרא בעת רצון עניתיך בו תרמו"ז טעם ג' של הרב המבי"ט דהגם שתפלת יחיד אינה בכונה בזכות הצדיקים הרבים
ויש להרגיש על הרב ז"ל מ"ט לא אייתי מר לבי כנישתא אותה שאמרו בתעניות דף ח' א"ר אמי אין תפלתו של אדם נשמעת אא"כ משים נפשו בכפו שנאמר נשא לבבנו אל כפים איני והא אוקים שמואל אמורא עליה ודרש ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ואעפ"כ והוא רחום יכפר עון ל"ק כאן ביחיד כאן בצבור ופירש"י דבצבור נשמעת אפילו אין לב כלם שלם. ומעלה זו הול"ל להרב דאיכא בצבור. ואלו הרב ז"ל בטעם ג' קאמר דבזכות הרבים שהם צדיקים נשמעת תפלת היחיד הגם שאינה הגונה או אמרה בלי כונה. ובזהר הקדוש פ' ויחי דף רל"ד ע"א דרוש פ' פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם דבתפלת יחיד פנה ואסתכי בה ובחובוי דההוא ב"נ ברם צלותא דסגיאי אע"ג דלאו זכאי נינהו לא אשגח בחובייהו לא בזה את תפלתם אע"ג דלאו כלהו בכונה ורעותא דלבא וזה נראה מסכים הולך לש"ס דתעניות. [ודוחק לומר דהרב המבי"ט מיירי במעלו"ת אח"ז היחיד המתפלל עם הצבור וההיא דתעניות אינה בסוג זה. ותו דקאמר דתפלת הצדיק אינה נשמעת מסיבת הרבים ומייתי מאליהו זכור לטוב וכ"ש בהיותם צדיקים וכו' והרב איירי ליפות כח היחיד המתפלל עם צבור המתפללים ובזה מייתי מאליהו ז"ל. וכפי סוגיית תעניות שאני ההיא דאליהו ז"ל שהוא לבדו התפלל אבל אם היו מתפללים הצבור אף שאין הגונים אפשר דנענים כמו שנראה מהגמ' והזהר ודוק הטב שיש לצדד]:
ואפשר לרמוז כל הטעמים הללו בהני קראי דמייתו האמוראים. דבריש קאמר מאי דכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון דקשיא ליה דהול"ל ואני תפלתי תהיה לרצון על דרך שאמר דוד הע"ה עצמו יהיו לרצון אמרי פי. והשתא באומרו עת רצון משמע דודאי הוא עת רצון ולהכי קאמר אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללים והכי קאמר אני מתפלל עם הצבור שהוא עת רצון. לכן אלהים ברב חסדך ענני וכו'. ואפשר שרמוז כאן שהצבור אומר דבר שבקדושה כי על ידי שאומרים קדיש וקדושה הוא עת רצון שיש לו נחת רוח להקב"ה וכתב הטור סי' קכ"ה מס' היכלות דאמר הקב"ה אין לי הנאה בעולם כאותה שעה שאומרים קק"ק ועיניהם נשואות וכו' הא למדת שהוא עת רצון דכ"י יש הנאה להקב"ה וכן באמירת קדיש ועונים איש"ר יש נחת רוח לפניו כ"י כמשז"ל ולהכי קרי ליה עת רצון שהוא רצונו יתברך. ורבי יוסי בר חנינא מייתי קרא בעת רצון עניתיך בו תרמו"ז טעם ג' של הרב המבי"ט דהגם שתפלת יחיד אינה בכונה בזכות הצדיקים הרבים