פתח עינים על ברכות · דף 29b

עם דמדומי החמה. בשעה שיוצא ונכנס הוא אדום כדם וזהו דמדומי. תוס' ישנים כ"י:

בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה וכו' איכא דאמרי אפילו בשעה שהם עוברים על ד"ת וכו'. צריך לדעת במאי קמפלגי. ואפשר במה שידוע שאחר שעבר העבירה נברא משחית אחד ועולה למעלה לקטרג ולשאול מזון ולזה נקרא כביכול מלך עלוב כמ"שהרב הקדוש מהר"ם קורדיביר"ו זלה"ה בספר תומר דבורה בפירוש נושא עון וז"ש אף בשעה שאתה מתמלא עליה' עברה שהמשחית שברא להכעיס ח"ו שואל מזונות אפ"ה תרחם עליהם. ואיכא דאמרי סבר כי לא נכון לשאול זה אף שידענו שהוא רחום מ"מ לא מן השם הוא אך הבקשה היא בשעה שהם עוברין על ד"ת כמו שפירש"י שהם פורשין לעשות עבירה שעדיין לא נעשית ולא נברא הקטיגור באותה שעה יהיו צרכיהן וכו' ודוק:

לא תרתח ולא תחטא. לא הוצרך אליהו זכור לטוב להזהירו שלא יתכעס כי חמור מאד עון הכעס כמ"ש בנדרים דף כ"ב ובזהר פ' תצוה הפליגו מאד. רק כונתו אפילו כעס שנראה לש"ש כמו לכעוס עם תלמיד שלא למד כהוגן גם זה וכיוצא בו לא יכעוס וז"ש ולא תחטא דאלו כעס ממש הוא פשע רב ולא הול"ל ולא תחטא וכן הזהיר רבינו האר"י זצ"ל למהרח"ו זלה"ה שלא יכעוס עם אחיו בענין הלימוד. וכן לא תרוי היינו אפילו לכבוד שבת וי"ט ופשוט. א"נ מה שאמר לא תרתח היינו אפילו התחלת כעס וכן לא תרוי התחלת שכרות כי כעס ממש ושכרות ממש לא אצטריך להזהירו כי היה נשמר ודאי:

וכשאתה יוצא לדרך המלך בקונך וצא. הגם שפירושו תפלת הדרך כדמפרש ואזיל אפשר דרצה לרמוז בלשונו שיכוין ליחד הדודים מ' עם ז"א וזהו המל"ך בקונ"ך וצ"א גימט' הויה ואדנות בשלוב שהוא גימט' צ"א, וכפי פשטן של דברים שמעתי כי הנה כשאדם נמלך עם גדול כשאומר לגדול הענין ונמלך בו לשית עצות בנפשו אותו הגדול משיב לו הדרך אשר ילך ואת המעשה אשר יעשה, וכפ"ז מה הלשון אומרת המלך בקונך והן לו יהי דיכוין דעתו לשאול. מ"מ דבר ה' היה יקר ואינו זוכה שישיבו לו מן השמים ומה יועיל בהמלכה. אמנם יש לומר דהתשובה היא אם שגורה תפלתו בפיו וז"ש הכתוב לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון כלומר הן האדם לבו יקבוץ ומעריך הדברים כלפי מעלה יורנו בדרך יבחר. והתשובה מלמעלה בדיק בלישנא אם שגורה תפלתו וכו' ז"ש ומה' מענה העניה מאת ה' לשאלתו היא לשון כלומר אם שגורה תפלתו וכו' עכ"ד]: