מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פסחים · פרק 5 · הלכה 4 · Segment 9

דאיתפלגון בשני יו"ט של גליות וכו' למאי דמסיק בהאי תלמודא סוף פ' י"א דיבמות דבכל מקום שאפשר לעמוד על הספק שיתברר אח"כ לא מיקרי התראת ספק אע"פ שבשעת התראה היה ספק משום דאיגלאי מילתא למפרע ולא דמי להכה את זה וחזר והכה את זה דא"א לידע מי הוא אביו וכעין זה כתבו התוס' מעצמן בפ' הערל דף פ' גבי נולדו לו סימני סריס וכו' ע"ש א"כ לא שייך הכא פלוגתא דהתראת ספק שהרי אפשר לברר אח"כ שהיה לו חמץ בשעת שחיטה אלא הא דתלי הכא בהך פלוגתא לפי הס"ד דפליגי בשני יו"ט של גליות דגם בזה הרי אפשר לעמוד עליו אח"כ כשיודע אימת קדשו ב"ד את החודש בלאו הכי הא דחי לה לקמן דקאמר מ"ד בעזרה בירושלים הוא וכדפרישי' דהא בכה"ג אין כאן התראת ספק שהרי נראה החמץ דרך החלון ולמ"ד בעזרה דוקא אינו עובר לפי שבירושלים הוא וא"כ לא פליגי אלא אי בעינן על בסמוך וכדמסיק בבבלי דף סג בענין פלוגתייהו דבהא הוא דפליגי מיהו הא דמדחי התם דלא תוקי פלוגתייהו בהתראת ספק משום דהא פליגי בה חדא זימנא וכו'. ולכאורה תיפוק ליה דלא מצינן לאוקי פלוגתייהו בהכי מדקאמר בעזרה דווקא והא משכחת לה שאפי' אין עמו בעזרה לא הוי התראת ספק כגון שנראה דרך החלון שכנגדו אלא דאפשר לומר דאין ה"נ דלמאי דס"ד דבהתראת ספק הוא דפליגי א"כ הוה מפרשינן להא דר"ל דעד שיהא עמו בעזרה לאו דוקא קאמר אלא עד שלא יהא כאן התראת ספק ואם נראה דרך החלון הויא כמו עמו בעזרה ולהכי מדחי לה בהא דפליגי בה חדא זימנא: