וישראל במעשר שני וכו'. הכי איתא בתוספתא פ"ב ומייתי ליה נמי בבבלי פרקין דף ל"ו ע"ב וסתמא דברייתא משמע אפי' בגבולין. וזהו למ"ד מעשר שני ממון הדיוט הוא. דאלו לר"מ דס"ל ממון גבוה הוא אינו יוצא י"ח במעשר שני כדקאמר התם לקמן דף ל"ח מצה של מעשר שני לדברי ר"מ אין אדם יוצא ידי חובתו בפסח. ואע"ג דלא כתיב מצתכם משום דאתיא לחם לחם מחלה וכו'. והרמב"ם ז"ל כתב בפ"ו מהל' מצה הל' ח' וכן יוצאין במצה של מעשר שני בירושלים ול"ק מדפסק בכל מקום דמעשר שני ממון גבוה היא דלא פסק כר"מ בזה אלא כחכמים דסוף פרק חלק דאמרינן התם דבגבולין כ"ע מודים דממון גבוה הוא. וכאן בירושלים הוא דקאמר וכן תי' הלח"מ ומיהו צריך טעם למאי דפסק בחלה של מעשר שני סתם דחייב. ואני הארכתי בזה בריש מס' מעשר שני ובמס' חלה במקום המצויין וע"ש:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פסחים · פרק 2 · הלכה 4 · Segment 7
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 55af6ed209eca379e6d6a8a3f3effabd1636785eeda5e5486bd4bcbae9943fda