מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פסחים · פרק 3 · הלכה 3 · Segment 2

בדין היה בעיסה טהורה וכו'. כדפרישית דכך הוא הנכון לדעת הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהל' בכורים בהל' ב'. וכבר ביארתי מענין זה בארוכה בפ"ג דמס' חלה בהל' ב' ד"ה כיון שהיא נותנת את המים מגבהת חלתה דהכ"מ שם וכן בב"י ביו"ד סי' שכ"ז הסיב להבנת דברי הרמב"ם שלא כמה שהבין הראב"ד בדבריו. ופי' דבריו כדעת הרבוותא שפירשו להא דהכא דאחלה דעלמא קאי ולבסוף דקאמר הכא היינו אחר הגלגול בדוקא. והמעיין המבין ומודה על האמת יראה עין בעין דלא מיתפרשא הא דהכא אלא אדין הפרשת חלה ביו"ט ובסוף דקאמר היינו אחר שתאפה. דכמו דלר"א דהלכתא כוותיה בעיסה טמאה ולשיטתא דהכא דאף ביו"ט של עצרת וחג הדין כך כן נמי היה בדין אפי' בעיסה טהורה וכו'. אלא בסוף לאחר שתאפה אם לא משום התקנה וכו' ולא איירי כלל כאן מענין חלה דכל ימות השנה. וע"ש שהכרחתי הפי' הזה דאי לא תימא הכי קשיין הסוגיות אהדדי דהכא ודפ"ק דביצה עם מסקנת הסוגית דפ"ג דחלה. ומזה תבין ותראה דהרמב"ם לשיטתו לא פירש כפירוש הני רבוותא שהביא הב"י להסוגיא דהכא ושם ישבתי להשגת הראב"ד שהבין האמת בהבנת דברי הרמב"ם והשיג ותירצתי הכל ע"ש. ומיהו בענין דקאמר הכא לקמן דגם בעצרת וחג קאי פיסקיה דר"א משיטת הבבלי לא מוכחא הכי אלא כדפרישית במתני'. וכך פסק הרמב"ם בהל' יו"ט שם: