תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי פאה · פרק 8 · הלכה 2 · Segment 5

פרק שמיני דו מתני' אינן נאמנין כו' כיני מתני' כו'. זה לשון הר"ש ז"ל במתניתין אהא דקאמר ובן לוי נאמן לעולם דמעשר ראשון אין לו הפסק כו' ונאמן בן לוי לומר שנתן לכהן תרומתו דאמרינן בירוש' דר"א א"ר הושעיא כשם שלא נחשדו ישראל כו' כך לא נחשד ב"ל על תרומת מעשר א"ר הושעיא מתני' אמרה כן מפרש בירושלמי היכא מתניתא [ונקוד כאן ב' נקודות להורות שכאן הוא סיום הענין ואח"כ מתחיל ענין חדש] אין נאמנין אלא על דבר שדרך בנ"א נותנין כן כדקתני באידך בבא נאמנין על החיטין עכ"ל הר"ש ז"ל. והנה הא דקאמר הר"ש ז"ל דבירושלמי מפרש היכא מתניתא אין לזה מובן כלל דהלא הכונה בירושלמי על מתני' דידן דעלה קאי הר"ש ז"ל. ובהגת הגר"א ז"ל על הר"ש ז"ל איתא נמחק היכא ונ"ב כיני עכ"ל. ועפ"ז צ"ל בר"ש ז"ל מפרש בירושלמי כיני מתניתא וגם לזה אין ביאור מאי שייכות היא לדעיל. אך באמת פשוט וברור דשתי הנקודות אחר תיבת מתניתא הוא טעות הדפוס ומקום הנקודות הוא אחר תיבת מתני' אמרה כן דשם הוא סיום הענין דר' אושעיא הוכיח כדבריו ממשנתנו. ואח"כ מביא הר"ש ז"ל את הירושלמי על סוף המשנה וקאמר דמפרש בירושלמי כיני מתני' אין נאמנין אלא על דבר שדרך בני אדם נותנין כן ור"ל דהירושלמי מגיה נותנין במקים נוהגין. כן ברור כונת הגר"א ז"ל בהגהתו על הר"ש ז"ל. ועפ"ז מבואר בפנים דהא דקאמר דו מתניא הוא לשון ציון שמסמן את המקום מהמשנה שהוא רוצה למישקל ולמיטרי בי' וכמ"ש שם:

הדרן עלך מאימתי וסליקא לה מסכת פאה בס"ד: