תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי פאה · פרק 7 · הלכה 7 · Segment 3

וכא מפני שקדם הבקרו להקדשו. כמבואר בפנים דלאו משום דשביעית חלה על ההקדש אלא דמעולם לא חל ההקדש על שנת השביעית מפני שקדם הפקר תורה דשביעית להקדשו. ולכאורה צריך ביאור וטעם למה לא חל ההקדש הלא הא דבשותפין שנדרו הנאה זמ"ז קיי"ל כראב"י דמותרין ליכנס לחצר שאין בו דין חלוקה משום דלכל אחד ביום שהוא משתמש בו הוי קנין גמור ואין להשני רק שעבוד על מחר וכמש"כ הר"ן ז"ל בנדרים (מה ע"ב) דהוי כנכסי לך ואחריך לפלוני הוא דוקא בקונם פרטי כדקתני זה מזה אבל בקונם כללי הי' מפקיע מידי שעבוד כמבואר בקצוה"ח ז"ל סי' קע"א ועיין בדבריו בסי' קי"ז וכ"ש כשהקדיש האחד ביומו דהוי הקדש ולפ"ז הכא אמאי לא חל ההקדש על שנה השביעית הלא בשש השנים הוא שלו ושפיר הי' יכול להקדיש אז. ובחיבורי מגדל דוד במערכה ראשונה דמס' גיטין כתבתי דטעמא דירושלמי הוא ע"פ מש"כ התוס' ז"ל במס' ב"ב (נה ע"א) ד"ה א"כ דשעבוד המלך לא דמי לשארי שעבודים כמלוה וכתובה משום דמלוה וכתובה מחסרי גוביינא וצריכי אדרכתא ואכרזתא ושומא אבל במס המלך עיקר הקרקעות הן של המלך וכבר הוא מוחזק ולא מחסרי גוביינא עיי"ש. וע"כ בשביעית דהוא אפקעתא דמלכא כלשון הגמ' ב"מ (לט ע"א) אלים שעבודה דהוא כגבוי דמי ואפילו בששת השנים עומדת הקרקע ברשות גבוה על שנת השבע ולא דמי לההיא דנדרים משום דבחלק גבוה המשותף עם הדיוט כולי עלמא סבירא להו דאפילו ביום של הדיוט הוא גם ברשות גבוה וע"כ הכא בשביעית לא חל ההקדש כלל ועיין בספרנו שע"פ היסוד הזה תרצנו קושיא חמורה שהקשו האחרונים ז"ל:

הדרן עלך כל זית