תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי פאה · פרק 3 · הלכה 3 · Segment 3

הוי לית טעמא דלא משום מכניסו לקיום. עיי' בפנים שנתבאר בע"ה דברי הגר"א ז"ל בשנו"א לאמיתה וראיתי בס' מעיני יהושע הנדפס מחדש מהמגיה השנו"א שכתב לבאר דברי הגאון ז"ל סיוע הוי דלית טעמן אלא כו' עכ"ל ר"ל דלא כר"י בר"ב בשם ר"ח דטעמן משום הפקר דפליגי בנדרים במפקיר כרמו והשכים בבקר ובצרו חייב לחכמים ור"י ס"ל דאפילו בעה"ב שחזר וזכה בהפקר שלו פטור דלית פליגתתן כאן מחמת טעם זה אלא טעם פליגתתן מחמת מכניסו לקיום עכ"ל ודבריו נפלאו האיך מפרש סיוע למי הוי סיוע אם לר"מ ז"א דהא ר"מ לא קמפרש כלל בטעם פליגתתן דפליגי במכניסו לקיום ועוד היכן מצינו דפליגי רבנן ור"י בדין דהמפקיר כרמו והשכים בבוקר ובצרו דלר' יוסי פטור מן הפאה אדרבה הלא במס' נדרים (דף מד ע"ב) מבואר להיפך דלר"י חייב אף במעשר עי' בר"נ ז"ל שם ד"ה אלא עי"ש והרא"ש ז"ל ג"כ כתב כן וכן כתב רש"י ז"ל מפורש כן וזה פלא גדול ובפרט שלשיטת הירושלמי במס' נדרים (פ"ד) איכא פלוגתא אליבא דר' יוסי אם הפקר פטור כלל ממעשר או לא דלחד מ"ד הפקר חייב במעשר דהוי כמו מתנה ולחד מ"ד פטור מן המעשר רק מקרא דובא הלוי אבל לא ממיעוט דגנך שדך וקצירך דממעט הפקר עי"ש בדברינו א"כ לפ"ז לענין פאה פשיטא דחייב אליבא דר' יוסי דהא פאה לא נתמעט מן ובא הלוי עי' בדברינו בתוס' (בפ"ק בה"ה) בד"ה לעולם ומה גם שסגנון הלשון של הגר"א ז"ל אינו מורה כן דכתב שם וז"ל א"ל בזכה אחת אחת פי' טעמא משום הפקר בהא פליגי כו' מאי בעי בזה וע"כ דהא דקאמר בזכה אחת אחת הוא לפרש במה תלוי פליגתתן בהפקר וכן הא דכתב הגר"א ז"ל לפרש והתני הוא סיוע מאי בעי כלל בזה לפי פירושו של המעיני יהושע ז"ל ולמה לא מפרש והתני הוא קושי' והפי' האמיתי הוא בע"ה כמו שמבואר בפנים ודוק: