שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי מגילה · פרק 4 · הלכה 9 · Integer 1

האומר איני עובר לפני התיבה בצבועין אף בלבנים לא יעבור בסנדל איני עובר אף יחף לא יעבור. — לשון המשנה דחוק מאד שלהפך ה"ל לומר "אף בצבועין לא יעבור" וכן בסיפא "אף בסנדל לא יעבור" ונדחקו ליישב זה בט"ז א"ח סימן נ"ג אות ח' וביאור הגר"א שם אות כ"ח ע"ש. ולי היה נראה דיו"ד יתירא נזדקרה כאן וצ"ל האומר אני עובר לפני התיבה בצבועין כו' בסנדל אני עובר כו', וביאור זה שהיה מנהג המינים שהש"ץ יתפלל בבגדים צבועים דוגמת הכה"ג וכמו שהוא מנהגם עד היום. אבל מנהג בני ישראל היה שהש"ץ לבש בגדים לבנים, ע' בבלי שבת יו"ד א' מתעטף ומצלי, ועו"ש כ"ה א' ומתעטף ויושב בסדינין המצוייצין ודומה למלאך, ועוד כתב רש"י במנחות ל"ח א' ד"ה מין כו' דרוב טליתות של פשתים הן ולבנות, ובתורת האדם לרמב"ן שער ההספד הוכיח בשם ר' יצחק בן גיאת שהיה מנהג חתנים וכיוצא בהן לובשים לבנים ומתעטפין לבנים, וכתב בשו"ת מהר"י ברונא סימן ע"ג שלא יעשה טלית ללבוש בבה"כ אלא לבן, ובזמנם היה דרך הנשים בלבד ללבוש בגדי צבעונים (ע' כתובות פ"ז ה"ט ובבלי ע"ז כ' ב' ופסחים ק"ט א') ותניא בספרי פ' תצא פיסקא רכ"ו לא יהיה כלי גבר על אשה וכי מה בא הכתוב ללמדנו שלא תלבש אשה כלים לבנים ואיש לא יתכסה בגדי צבעונים ת"ל תועבה כו' ומזה מוכח שהיה מנהג האנשים בזמנם ללבוש לבנים ולא בצבעונים (וע' בהלכות פסוקות הלכות קידושים צד 90 מעשה באחד ששלח פיסקי שיראין לביתו [ב"ב קמ"ג ב'] כו' אדומים לבנותיו ולבנים לבניו ושאר גוונים שלובשין אנשים לבניו ושלובשים נשים לבנותיו) וכ"ש הש"ץ שצריך שיהא דומה לכהנים ולמלאכים (ע' ברכות פ"א ה"א דף ב' ע"ג). וכן היה מנהג המינים שהש"ץ היה סנדליו ברגליו, ולא כן היה מנהג ישראל בזמנם שלא היה הש"ץ עובר לפני התיבה בסנדל שבה"כ הוא מקום קדוש וכדכתיב (שמות ג' ה') של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא, ובב"מ פ"ב ה"ט יהודה ברבי עאל לכנישתא שבק סנדלוי ואזלין אמר אילו לא אזלית לכנישתא לא אזלין סנדליי ע"כ, וכ"ה המנהג עד היום בארצות המזרח לחלוץ נעליהן טרם יכנסו לבה"כ ולפיכך זה שרוצה לעבור לפני התיבה בצבועין או בסנדל חיישינן שמא מין הוא ואפי' אם יתרצה אח"כ לעבור בלבנים ויחף אין מניחין לו.