חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי מעשר שני · פרק 3 · הלכה 5 · Segment 7

רחב"א בעי קומי ר"מ נטמא בולד הטומאה ופדאו וחזר ונטמא באב הטומאה א"ל [כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק] אם היו מעות הראשונות קיימות מחלל עליהן ואם לאו אינו מחלל עליהן אלא יחלל על מעות אחרים ונתפס בהמעות אחרונים קדושת מע"ש ואין לוקין לא על המעות הראשונות ולא על המעות השניות. פי' אם אכל המעות הראשונות והשניות בחוץ לחומה אין לוקין עליהן על הראשונות אינו לוקה משום דלא נתפס הפדיון והחילול עליהן רק מדרבנן ועל השניות אין לוקין כיון דיש כח ביד חכמים שיחול הפדיון הראשון ולבטל בשב ואל תעשה מצות פדיון לאחר שנטמא באב הטומאה א"כ לפ"ז כשפדה אח"כ הוי פדיון דלא צריך ואינו לוקה:

ר' יונה בעי אף ללוקח כן. פי' לרבנן דס"ל דלקוח בכסף מעשר דאינו נפדה טהור בריחוק מקום רק אם נטמא נפדה אם צריך דווקא טומאת אב הטומאה על הפדיון אבל בולד הטומאה לא מהני בי' פדיון כמו אליבא דב"ה דלא מהני פדיון בקליטת מחיצות דרבנן ע"י ולד הטומאה והוא מדרבנן דרבנן גזרו על קליטת מחיצות דלא מהני פדיון אפילו נטמא ע"י ולד הטומאה ע"ז מיבעיא לי' אם ה"נ גבי לקוח בכסף מעשר דלא מהני ג"כ פדי' מדרבנן כמו שמבואר בתוס' ז"ל במס' פסחים דף ל"ח ע"א דלא מהני אף לחכמים דר"י פדיון בלקוח בכסף מעשר בטהור בריחוק מקום מדרבנן עיי"ש זולת בשנטמא ע"כ מיבעיא לן אם כשנטמא בולד הטומאה מותר לפדותו או לא זולת באב הטומאה מותר אבל בולד הטומא' אסור מדרבנן כמו דאסור בקליטת מחיצות דהוא מדרבנן ע"ז אמר לי' ר"מ מחיצה תופסת והלוקח תופס כשם שנאמר במחיצה כך נאמר בלוקח ומכאן יצא להרמב"ם ז"ל האי דינא שפסק בפ"ד מה' מע"ש דלקוח בכסף מעשר שנטמא יפדה דווקא שנטמא באב הטומאה אבל כשנטמא בולד הטומאה כיון דטהור הוא ד"ת אינו נפדה אלא מחויב לאכלו בירושלים ושם פודה אותו מדרבנן משום טומאת ולד הטומאה ומקורו הוא מכאן דדמי לקליטת מחיצה דלא מהני לי' פדיון מדרבנן זולת בשנטמא וצריך לזה דווקא אב הטומאה אבל ולד הטומאה כיון דטהור הוא ד"ת לא מהני בקליטת מחיצה אף שהוא מדרבנן וזה ברור: