הוון בעיי מימר בנדרים וכו'. כתב התי"ט והש"ך סי' רל"ב וא"ת הא מתני' תנן ובה"א אף בשבועות ואיך ס"ד לומר דבשבועה לא וי"ל אי ממתני' ה"א דוקא שבועה דומיא דנדר שאומר שבועה שלא אוכל פירות לעולם דהשתא בשעה דאישתבע לאו לשיקרא קמשתבע אבל בשבועה דנשבע בה עכשיו לשקר לא קמ"ל תדר"י דאפ"ה שרי ע"י שמבטל בלבו וא"ת דלמא לא איירי קרא אלא בשבועה כעין נדר י"ל כיון דקרא סתמא כתיב מסתמא איירי בכל גוונא. ולפמ"ש בקונט' אין מכאן שום ראיה להתיר שבועה ממש. וא"ת מנ"ל מקרא דאף פותחין לו בשבועה וי"ל דכתיב ברישא ולא תשקרו איש בעמיתו והדר כתיב ולא תשבעו ודרשינן דוקא בעמיתו הוא דלא תשקרו אבל מי שאינו אתך בתורה ובמצות מותר לשקר אפי' בשבועה וממילא אפי' לפתוח שרי וסידרא דש"ס מורה כפירושי דלפירושם כפי סידורא דמתני' ה"ל לסדר הא דהוון בעי מימר וכו' קודם הך איבעי' דעבר ופתח על דב"ש וכו':
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נדרים · פרק 3 · הלכה 4 · Segment 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 967583e597f6b6fa1b0a276d759c7df9292cb426b0bffee76e265f63e2217897