שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נדרים · פרק 2 · הלכה 4 · Segment 4

אבל אם היו מכירין סתם אסור וכו'. וקשה למה פריך מדיוקא דרישא אסיפא ולא פריך מרישא לסיפא דברישא תנן סתם תרומה ביהודה אסורה אלמא ספיקא לחומרא וסיפא קחני סתם חרמים ביהודה מותרי' אלמא ספיקא לקולא. וכבר עמדו על קושי' זו הרשב"א והר"ן והרא"ש ע"ש. ונ"ל משום דאיכא לתרוצי ספיקא לקולא ורישא היינו טעמא דביהודה איכא תרי תרומות האסורים תרומת הלשכה ותרומת התודה כדאמרי' בסמוך הלכך בסתמא אזלינן בתר רובא לחומרא. וזה נכון גם לשיטת הבבלי דהא קיי"ל בעיקר קמתפיס וכמ"ש בסמוך. והא ליכא לאקשויי למה לא פריך מרישא דמתני' דתנן סתם אסור ש"מ דספיקא לחומרא די"ל האי לאו ר"י היא ועיין בבבלי:

חד תניי הוא וכו'. מדלא משני הכי בבבלי בפרקין ומוקי למתני' כתנאי ש"מ דסובר דהלכתא כריב"נ וכדאמר רב בערכין דף כ"ט וניחא לי' לאוקמי מתני' בתרי תנאי מלוקמי דלא כהלכתא. והרמב"ם ריש ע"ז מה' ערכין פוסקים כחכמים דסתם חרמים לכהנים וכתב הב"מ דפסק כעולא ע"ש וקשה הא אביי סובר כרב וליכא מאן דפליג עלי'. ובלח"מ מביא סייעתא להרמב"ם מבבלי פ"ק דמכילתין דף י"ג מדקאמר ומאן דשרי כי לא מקדיש לי' מי לא מיקדש משמע דלכ"ע מצוה להקדישו ע"ש. ואי לאו דקלסיה גברא רבא במ"ל שם הוה אמינא דלא ראי' היא כנ"ל. חדא כיון דאיכא לאוקמי הנך תנאי ר' יעקב ור' יהודה דלא לפלגו בפלוגתא דר"י וחכמים מוקמינן לה ועוד לשון זה נוטה דר' יהודה כר' ישמעאל ס"ל ואינו אלא לישנא קטיעה. דאמרי' בערכין שם ור"י אי לא מקדיש לי' לא קדוש קדושתו מרחם הוה וכיון דכי לא מקדיש לי' קדוש לא צריך לאקדושי'. גם ראייתו של המ"ל לא ברירא לן ואין כאן מקומו מיהו עיקר קושיתו י"ל דקשין דברי הרמב"ם אהדדי דבפ"ק דה' נדרים פסק סתם חרמים אסורים וצ"ל כמ"ש הלח"מ שם דיש לקיים לדבריו אם אפשר דנאמר דבחרמי הכהנים קאמר אין כאן נדר כלל וכו' ע"ש לפ"ז לא מצי הש"ס לשנויי הכי. אך עדיין קשיא איך נאמר לדחות בסברא זו דברי הירושלמי' המפורשי' דודאי לית ליה להיריושלמי הך סברא וצ"ע וי"ל:

על ידי שרגילין בחרם עכן. וקשה הא במתני' לא תנן הכי אלא מפני שאין מכירין בחרמי כהנים וא"ל דקסבר ר' הילא בעינן תרתי וכמ"ש בסמוך בד"ה אבל וכו' דשאני התם דמכירין ההיתר והאיסור לכך בעינן תרי דאיסורא משא"כ כאן שאין מכירים ההיתר כלל ודאי דבחדא סגי וצ"ע: