שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נדרים · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 14

חסידים הראשונים היו מתאוין וכו'. פירש"י דף י' בד"ה לפי שאין הקב"ה וכו' שהן מתייראים שלא יעשו שום חטא ורוצין להביא קרבן להתכפר עליהם וכו' ע"כ. משמע שהיו מביאין חטאת זה להתכפר בו על ספק חטא אחר שלא נודע להם. וקשה הא חטאת בעי ידיעה בתחלה דכתיב או הודע אליו חטאתו. ולפמ"ש בקונט' ניחא והרב במג"א סי' א' כתב ואף שמדברי רש"י בשבת דף ע"א משמע דלא בעי ידיעה בתחלה מדקאמר שזה איל וכו' מ"מ למסקנ' בעי ידיעה ודברי רש"י צריכין ישוב ע"כ. ור"ל מדכתב רש"י לר"ט דאמר מה לזה מבי' שתי אשמות ול"ד לאשם תלוי דספק חטאת דהתם ספיקו איל ודאי נקבה. ולא קאמר דחטאת בעי ידיעה בתחלה ואשם לא בעי ידיעה ש"מ דסובר רש"י דאף חטאת לא בעי ידיעה בתחלה אך נ"ל דלק"מ דר"ט משיב על דברי ר"ע דיליף אשם מחטאת דבעי ידיעה בתחלה א"כ איך ישיב לו ר"ט דיש ביניהם חילוק בידיע' בתחלה לכך קאמר רש"י דר"ט סובר דלא דמיין שזה איל וזה נקבה והדברים ברורים:

מתוך הקפדה הם נודרין וכו'. וקשה לשמעון הצדיק למה לי קרא דיקריב אותו ללמד שכופין אותו תיפוק ליה בכל מצות עשה נמי כופין אותו כדתניא מכין אותו עד שתצא נפשו וא"ל שאני הכא דכתיב לרצונו וכ"כ תוס' בר"ה דף ו' בד"ה יקריב דאכתי קשיא לרצונו למה לי דכופין אותו עד שיאמר רוצה אני הא סברא היא דאגב אונסיה גמר ומקני וא"ל דסד"א כיון דע"י כפיי' מביא קרבנו ה"ל זבח רשעים וכמ"ש תוס' פ' חזקת דף מ"ח בד"ה אלא הא לשמעון הצדיק אף שקרבן נזיר בע"כ הוא בא שהרי מתחרט הוא ואפ"ה קרבנו כשר וי"ל דשאני הכא כיון דמצי לאתשולי אנדרו קרבן רצוי מיקרי משא"כ כשלא הפריש קרבנו: