ואתייא כיי דאר"ס בר זבדא גולגולתו וכו'. עיי' פי' בקונט'. ויותר נ"ל אהא דאמר רשב"י קאי דאתיא כרבי סימון דהטומאה היתה טומאת מת דאי למ"ד דטומאת ע"ז היה א"כ כדין עשה חזקיה שהשיאן לפסח שני שהרי אין פסח בא בטומאה אלא בטומאת מת אבל לא בשאר טומאות ולמה ביקש רחמים על עצמו אלא ודאי דטומאת מת היתה כר"ס ונראה דבהא פליגי התנאי' מ"ד שלא עשה כהוגן סובר טומאת מת הוה ומ"ד שכהוגן עשה שהשיאן לפסח שני סובר דטומאת ע"ז היתה ולא יכלו לעשות פסח ראשון בזמנו ודחה הצבור לפסח שני. ותוס' בסנהדרין שם הקשו הלא בט"ו יום היו יכולים ליטהר ע"ש וי"ל שהכהנים היו צריכין להזות עליהן שלישי ושביעי כדי לקיים מצות והזה הטהור על הטמא ולא היה זמן להזות קודם פסח על הכהנים תחלה ואח"כ על קהל ישראל. והיינו טעמא שעיבר ניסן בניסן לפי שאותו הזמן לא יספיק לטהר כולם:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נדרים · פרק 6 · הלכה 8 · Segment 6
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 967583e597f6b6fa1b0a276d759c7df9292cb426b0bffee76e265f63e2217897