בראשונה התקינו שיהא מלקט זה מתוך של זה וכו'. והיינו שמלקט את הכל בין גסין ובין דקין דהא מתוך של חבירו אין לחשש כלל וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה וכאשר רבו העוברים וכו' אסרו שלא ילקט האדם משדהו דבר לא גס ולא דק אבל מלקט משדה חבירו וכ"כ להדיא בחיבורו בפ"א מה"ש בהלכה י"ו משרבו עוברי עבירה והוא שלא ילקט בטובה שלא יאמר לו ראה כמה טובה עשיתי עמך שהרי נקיתי שדך. אלמא דמשל חבירו הוא מנקה את השדה לגמרי והכי מוכחא בגמרא ועיין בדיבור דלקמן:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שביעית · פרק 4 · הלכה 1 · Segment 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a702340066f1feaa59156e1f58d3738aea082ec6c4bb6f0e1bf587f6a8c7c765