מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שביעית · פרק 2 · הלכה 7 · Segment 6

במרווחין ד"ה אסור. והיינו להשקות אבל להמשיך מאילן לאילן מותר כדמסיק וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' שמיטה בהל' ח' ומה שמצויין באמצע הדין הלכה ט' ט"ס הוא שהכל דין אחד הוא ואדלעיל קאי שכתב וכן שדה האילנות אם היו מרוחקין זה מזה יתר מעשר לבית סאה מוליכין את המים מאילן לאילן אבל לא ישקו את כל השדה ואם היו מקורבין זה לזה עשר לבית סאה משקין כל השדה בשבילן וזהו כדקאמר הכא דרבנן עבדין לון כרציפין והא דפריך לקמן והן עפר לבן לאו כמרווחין הוא ומשני כאן בשביעית כאן במועד וא"כ הוה משמע דאם שרינן להרביץ בעפר לבן בשביעית משום דקילא מותר נמי אף במרווחין בשביעית והרמב"ם פוסק שם מרביצין עפר לבן במים בשביעית ולכאורה היה קשה דא"כ הו"ל למישרי לעיל גם במרווחין לפי שיטתא דהסוגיא דהכא אבל זה אינו דבהאי דמרביצין בעפר לבן לא סמיך אסוגיא דהכא בהא דמדמי לה להך מרווחין דלעיל ומחלק בין שביעית למועד אלא כהך ברייתא דהובאה בש"ס הבבלי בפ"ק דמו"ק (דף ו' ע"ב) מרביצין בשדה לבן בין במועד בין בשביעית ע"ש ובחילוק דמרווחין ורצופין הוא דפסק כהאי תלמודא ולא בחילוק דמחלק בין שביעית למועד בהאי ענינא וכן דוקא לענין מרביצין פסק כן וכהאי ברייתא אבל בהשקאה גמורה פסק כסתם מתני' דריש מו"ק דדוקא בית השלחין משקינן אבל לא שדה הבעל כמבואר בדבריו שם ויתבאר עוד מזה במקומו בס"ד וזהו ברור לדעת הרמב"ם ז"ל:

סליק פירקא בסייעתא דשמיא