משנה
אסור לכתוב בחול המועד. משנתנו באה ללמד דברים שמותר לכותבם בחול המועד.
ואלו – הדברים שנמנו להלן, כותבין במועד – מותר לכתוב אותם בחול המועד, משום דבר האבד, שמותר בחול המועד:
קידושי נשים – שטר קידושין, כשמקדש את האישה בשטר, שהבעל כותב לאישה בשטר: הרי את מקודשת לי, ונותנו לה; ומותר לכתוב אותו בחול המועד, מחשש שאם יאחר, יקדמנו אחר ויקדש אותה, והרי זה דבר האבד,
גיטין – שטר גירושין, שהבעל כותב לאישה ונותנו לה; וכגון שהבעל יוצא בחול המועד לדרך ארוכה, ואם לא יכתוב לה גט, עלולה האישה להישאר עגונה, או כגון שהבעל נוטה למות, ואם לא יכתוב לה גט, עלולה האישה להיזקק לייבום, והרי זה דבר האבד,
ושוברין – שטר אישור שהלווה שילם את חובו למלוה; וכגון שהלווה אינו רוצה לשלם את חובו אם לא יקבל שובר מהמלוה, ולפיכך מותר לכתוב את השובר בחול המועד, שמא לאחר הרגל לא יהיה ללווה לפרוע ויפסיד המלוה,
דייתיקי – שטר צוואה של שכיב מרע (חולה), ובו הוא כותב כיצד לחלק את נכסיו לאחר מותו (מקור המילה 'דייתיקי' ביוונית); ומותר לכתוב אותו בחול המועד, שאם לא יכתבו אותו, שמא ישכחו העדים את הדבר, או שמא ימותו העדים או ילכו למדינת הים, או שמא כשימות הנותן יאמרו היורשים שלא נתן לו מעולם,
ומתנה – שטר מתנה של אדם בריא; ומותר לכתוב אותו בחול המועד, שמא יחזור בו הנותן ויאמר שלא נתן, מפני שעד שלא כתבו אותו, יכול הנותן לחזור בו, או שמא ישכחו העדים את הדבר, או שמא ימותו הנותן או העדים או ילכו למדינת הים,
ופרוזבולין – שטר שהמלוה כותב לבית דין (מקור המילה 'פרוזבול' ביוונית), ובהם הוא מוסר להם את חובותיו, כדי שלא תשמט אותם שנת השמיטה; וכגון שהמלוה רוצה לצאת לדרך ארוכה, ואם לא יכתוב עכשיו את הפרוזבול, שמא לא ימצא אחר הרגל בית דין, ותשמט שנת השמיטה את חובו,
איגרות שום – שטר של שומת נכסים על ידי בית דין, שבית דין כותבים למלוה, ששמו (העריכו) בית דין את נכסי הלווה למלוה בחובו, שנכסי בעל חוב צריכים שומה קודם שיגבה מהם המלוה; ומותר לכתוב איגרת שום בחול המועד, מפני שהוא כדבר האבד, שמא יאמר לו הלווה עדיין לא שמו לך בית דין ואין אתה יכול למכור, או שמא ילכו העדים בינתיים ויפסיד המלוה את חובו, או שמא ישתדפו (יתייבשו ויתקלקלו) הנכסים,
ואיגרות מזון – שטר של חיוב מזונות של האישה (האלמנה) והבנות של מי שמת, שבית דין כותבים פסק שקצבו לאישה ולבנות כך וכך מזונות שיגבו מנכסי היורשים; ומותר לכתוב איגרת מזון בחול המועד, מפני שהוא כדבר האבד, שיש הפסד ליתומים, שאם לא יכתבו במועד, האישה אוכלת בינתיים יותר מן הקצוב לה ויפסידו יתומים,
שטרי חליצה – שטר שבית דין כותבים ליבמה שחלצה בפניהם, כדי לפרסם הדבר שחלצה, וכדי שתהיה בידה ראיה שחלצה, ולא יבואו לערער עליה, וכותבים בשטר כל פרטי החליצה; ומותר לכתוב שטר חליצה בחול המועד, שמא ימותו בית דין או ילכו למדינת הים,
ומיאונין – קטנה יתומה (שאין לה אב) שהשיאוה אימה או אחיה, כשמיאנה בבעלה כל זמן שהיא קטנה (שלא הגיעה לשתים עשרה שנה) ואמרה שאינה רוצה בו, היא יוצאת ממנו בלא גט, ובית דין שמיאנה בפניהם כותבים לה שטר מיאון לראיה; ומותר לכתוב שטר מיאון בחול המועד, שמא לאחר החג תביא שתי שערות ושוב לא תוכל למאן, או שמא ימותו בית דין או ילכו למדינת הים,
ושטרי בירורין – בעלי הדין שביררו להם דיינים לדון ביניהם כותבים בשטר שהם ביררו להם דיינים ושהם מתחייבים לקבל עליהם את פסק דינם של הדיינים, כדי שלא יוכלו לחזור בהם מברירת הדיינים, והוא שטר בירורים,
וגזירות בית דין – פסקי דינים של בית דין; ומותר לכתוב גזירת בית דין בחול המועד, מפני שהוא כדבר האבד, שמא ישכחו בית דין את הדבר ולא יפסקו פעם אחרת כן, או שמא ימותו בית דין או ילכו למדינת הים,
ואיגרות של רְשות – איגרת של שאילת שלום שאדם כותב לחברו לשאול בשלומו, ונקראת רשות לפי שאין חובה לכתוב אותה; ומותר לכתוב איגרת של רשות בחול המועד, מפני שהיא כדבר האבד, שאם לא יכתוב עכשיו, שמא לא יזדמן לו מי שיוליך את איגרתו.
הכתיבה היא מלאכה, אף על פי שאין בה טרחה יתרה. יש שכתבו, שהכתיבה בחול המועד היא גזירה דרבנן (גאונים).
יש מפרש הטעם שמותר לכתוב כל אלו שנמנו במשנתנו, לפי שהם כצורכי רבים (רמב"ם).
• • •
אסור לכתוב בחול המועד. משנתנו באה ללמד דברים שמותר לכותבם בחול המועד.
ואלו – הדברים שנמנו להלן, כותבין במועד – מותר לכתוב אותם בחול המועד, משום דבר האבד, שמותר בחול המועד:
קידושי נשים – שטר קידושין, כשמקדש את האישה בשטר, שהבעל כותב לאישה בשטר: הרי את מקודשת לי, ונותנו לה; ומותר לכתוב אותו בחול המועד, מחשש שאם יאחר, יקדמנו אחר ויקדש אותה, והרי זה דבר האבד,
גיטין – שטר גירושין, שהבעל כותב לאישה ונותנו לה; וכגון שהבעל יוצא בחול המועד לדרך ארוכה, ואם לא יכתוב לה גט, עלולה האישה להישאר עגונה, או כגון שהבעל נוטה למות, ואם לא יכתוב לה גט, עלולה האישה להיזקק לייבום, והרי זה דבר האבד,
ושוברין – שטר אישור שהלווה שילם את חובו למלוה; וכגון שהלווה אינו רוצה לשלם את חובו אם לא יקבל שובר מהמלוה, ולפיכך מותר לכתוב את השובר בחול המועד, שמא לאחר הרגל לא יהיה ללווה לפרוע ויפסיד המלוה,
דייתיקי – שטר צוואה של שכיב מרע (חולה), ובו הוא כותב כיצד לחלק את נכסיו לאחר מותו (מקור המילה 'דייתיקי' ביוונית); ומותר לכתוב אותו בחול המועד, שאם לא יכתבו אותו, שמא ישכחו העדים את הדבר, או שמא ימותו העדים או ילכו למדינת הים, או שמא כשימות הנותן יאמרו היורשים שלא נתן לו מעולם,
ומתנה – שטר מתנה של אדם בריא; ומותר לכתוב אותו בחול המועד, שמא יחזור בו הנותן ויאמר שלא נתן, מפני שעד שלא כתבו אותו, יכול הנותן לחזור בו, או שמא ישכחו העדים את הדבר, או שמא ימותו הנותן או העדים או ילכו למדינת הים,
ופרוזבולין – שטר שהמלוה כותב לבית דין (מקור המילה 'פרוזבול' ביוונית), ובהם הוא מוסר להם את חובותיו, כדי שלא תשמט אותם שנת השמיטה; וכגון שהמלוה רוצה לצאת לדרך ארוכה, ואם לא יכתוב עכשיו את הפרוזבול, שמא לא ימצא אחר הרגל בית דין, ותשמט שנת השמיטה את חובו,
איגרות שום – שטר של שומת נכסים על ידי בית דין, שבית דין כותבים למלוה, ששמו (העריכו) בית דין את נכסי הלווה למלוה בחובו, שנכסי בעל חוב צריכים שומה קודם שיגבה מהם המלוה; ומותר לכתוב איגרת שום בחול המועד, מפני שהוא כדבר האבד, שמא יאמר לו הלווה עדיין לא שמו לך בית דין ואין אתה יכול למכור, או שמא ילכו העדים בינתיים ויפסיד המלוה את חובו, או שמא ישתדפו (יתייבשו ויתקלקלו) הנכסים,
ואיגרות מזון – שטר של חיוב מזונות של האישה (האלמנה) והבנות של מי שמת, שבית דין כותבים פסק שקצבו לאישה ולבנות כך וכך מזונות שיגבו מנכסי היורשים; ומותר לכתוב איגרת מזון בחול המועד, מפני שהוא כדבר האבד, שיש הפסד ליתומים, שאם לא יכתבו במועד, האישה אוכלת בינתיים יותר מן הקצוב לה ויפסידו יתומים,
שטרי חליצה – שטר שבית דין כותבים ליבמה שחלצה בפניהם, כדי לפרסם הדבר שחלצה, וכדי שתהיה בידה ראיה שחלצה, ולא יבואו לערער עליה, וכותבים בשטר כל פרטי החליצה; ומותר לכתוב שטר חליצה בחול המועד, שמא ימותו בית דין או ילכו למדינת הים,
ומיאונין – קטנה יתומה (שאין לה אב) שהשיאוה אימה או אחיה, כשמיאנה בבעלה כל זמן שהיא קטנה (שלא הגיעה לשתים עשרה שנה) ואמרה שאינה רוצה בו, היא יוצאת ממנו בלא גט, ובית דין שמיאנה בפניהם כותבים לה שטר מיאון לראיה; ומותר לכתוב שטר מיאון בחול המועד, שמא לאחר החג תביא שתי שערות ושוב לא תוכל למאן, או שמא ימותו בית דין או ילכו למדינת הים,
ושטרי בירורין – בעלי הדין שביררו להם דיינים לדון ביניהם כותבים בשטר שהם ביררו להם דיינים ושהם מתחייבים לקבל עליהם את פסק דינם של הדיינים, כדי שלא יוכלו לחזור בהם מברירת הדיינים, והוא שטר בירורים,
וגזירות בית דין – פסקי דינים של בית דין; ומותר לכתוב גזירת בית דין בחול המועד, מפני שהוא כדבר האבד, שמא ישכחו בית דין את הדבר ולא יפסקו פעם אחרת כן, או שמא ימותו בית דין או ילכו למדינת הים,
ואיגרות של רְשות – איגרת של שאילת שלום שאדם כותב לחברו לשאול בשלומו, ונקראת רשות לפי שאין חובה לכתוב אותה; ומותר לכתוב איגרת של רשות בחול המועד, מפני שהיא כדבר האבד, שאם לא יכתוב עכשיו, שמא לא יזדמן לו מי שיוליך את איגרתו.
הכתיבה היא מלאכה, אף על פי שאין בה טרחה יתרה. יש שכתבו, שהכתיבה בחול המועד היא גזירה דרבנן (גאונים).
יש מפרש הטעם שמותר לכתוב כל אלו שנמנו במשנתנו, לפי שהם כצורכי רבים (רמב"ם).
• • •