משנה
כשם שאסרו חכמים לגלח בחול המועד, כך אסרו לכבס את הבגדים אפילו לצורך חול המועד, גזירה שמא ישהה אדם בכוונה את כיבוס בגדיו עד חול המועד וייכנס לרגל כשהוא מנוול. משנתנו דנה במי שאי אפשר היה לו לכבס בגדיו לפני החג.
ואלו מכבסין – בגדיהם, במועד – בחול המועד:
הבא ממדינת הים (ארצות רחוקות שמעבר לים) – שבא ממקום רחוק בחול המועד או בערב יום טוב סמוך לחשכה, ולא היה יכול לכבס בגדיו לפני הרגל, ומבית השבייה – שהיה שבוי בידי גויים, ושוחרר מידם בחול המועד או בערב יום טוב סמוך לחשכה,
והיוצא מבית האסורין (בית סוהר),
והמנודה – שנידוהו חכמים, והיה אסור בכיבוס בגדיו כל זמן שלא התירו לו, שהתירו לו חכמים – נידויו בחול המועד,
וכן מי שנשאל לחכם והותר – שנדר שלא לכבס, ושאל חכם על נדרו, שיתיר לו את נדרו, והותר נדרו בחול המועד;
מטפחות הידים – מגבות שמנגבים ומקנחים בהן את הידיים בשעת אכילה, שמפני ששימושן תדיר ומתלכלכות תמיד, מותר לכבסן בחול המועד, אפילו נתכבסו לפני החג,
ומטפחות הסְפָרים – מטפחות שעוטפים בהן את ספרי הקודש (תורה, נביאים וכתובים וחומשים), ומותר לכבסן בחול המועד, מפני שמשתמשים בהן כל שעה ומתלכלכות תמיד,
ומטפחות הספג – אלונטיות (מגבות) שמסתפגים (מתנגבים) בהן לאחר רחיצת כל הגוף, שאף על פי שנתכבסו לפני החג, מותר לכבסן בחול המועד, מפני שמתלכלכות תמיד;
וכל העולין (יוצאים) מטומאה לטהרה – בחול המועד, כגון מצורע וטמא מת שטהרו במועד, שהצריכה אותם התורה לכבס את בגדיהם הטמאים כשטהרו,
הרי אלו מותרין – לכבס בגדיהם בחול המועד;
ושאר כל אדם אסורין – לכבס בגדיהם בחול המועד, חוץ משלושה מיני מטפחות שנמנו במשנתנו שהכל מותרים לכבסם בחול המועד.
במשנה כלאיים ט,ג שנו: מטפחות הידיים, מטפחות הסְפָרים, מטפחות הספג - אין בהם משום כלאיים; רבי אלעזר אוסר. ומטפחות הסַפָּרים אסורות משום כלאיים.
עיין ירושלמי שם. מן המשנה שם מוכח שמטפחות הספרים שבמשנתנו הן מטפחות הסְפָרים ואין הן מטפחות הסַפָּרים.
יש ספרים (במשניות ובמשנה שבבבלי) שגרסו במשנתנו: הזבין והזבות והנידות והיולדות וכל העולין מטומאה לטהרה. פירושה של גרסה זו, שהזבים והזבות והנידות והיולדות מכבסים בגדיהם בימי טומאתם, הואיל ובגדיהם מתלכלכים תמיד בזוב ובדם, או שהם מכבסים בגדיהם כשהם מתחילים לספור ימי טהרה וצריכים להחליף את בגדיהם. בכתבי יד של המשנה הגרסה כבירושלמי.
כל אלו שאמרו במשנתנו לא נאסרו לכבס בחול המועד משום מלאכה, לפי שהוא מלאכת הדיוט אפילו ביד הכובסים, ולצורך המועד מותרת.
• • •
כשם שאסרו חכמים לגלח בחול המועד, כך אסרו לכבס את הבגדים אפילו לצורך חול המועד, גזירה שמא ישהה אדם בכוונה את כיבוס בגדיו עד חול המועד וייכנס לרגל כשהוא מנוול. משנתנו דנה במי שאי אפשר היה לו לכבס בגדיו לפני החג.
ואלו מכבסין – בגדיהם, במועד – בחול המועד:
הבא ממדינת הים (ארצות רחוקות שמעבר לים) – שבא ממקום רחוק בחול המועד או בערב יום טוב סמוך לחשכה, ולא היה יכול לכבס בגדיו לפני הרגל, ומבית השבייה – שהיה שבוי בידי גויים, ושוחרר מידם בחול המועד או בערב יום טוב סמוך לחשכה,
והיוצא מבית האסורין (בית סוהר),
והמנודה – שנידוהו חכמים, והיה אסור בכיבוס בגדיו כל זמן שלא התירו לו, שהתירו לו חכמים – נידויו בחול המועד,
וכן מי שנשאל לחכם והותר – שנדר שלא לכבס, ושאל חכם על נדרו, שיתיר לו את נדרו, והותר נדרו בחול המועד;
מטפחות הידים – מגבות שמנגבים ומקנחים בהן את הידיים בשעת אכילה, שמפני ששימושן תדיר ומתלכלכות תמיד, מותר לכבסן בחול המועד, אפילו נתכבסו לפני החג,
ומטפחות הסְפָרים – מטפחות שעוטפים בהן את ספרי הקודש (תורה, נביאים וכתובים וחומשים), ומותר לכבסן בחול המועד, מפני שמשתמשים בהן כל שעה ומתלכלכות תמיד,
ומטפחות הספג – אלונטיות (מגבות) שמסתפגים (מתנגבים) בהן לאחר רחיצת כל הגוף, שאף על פי שנתכבסו לפני החג, מותר לכבסן בחול המועד, מפני שמתלכלכות תמיד;
וכל העולין (יוצאים) מטומאה לטהרה – בחול המועד, כגון מצורע וטמא מת שטהרו במועד, שהצריכה אותם התורה לכבס את בגדיהם הטמאים כשטהרו,
הרי אלו מותרין – לכבס בגדיהם בחול המועד;
ושאר כל אדם אסורין – לכבס בגדיהם בחול המועד, חוץ משלושה מיני מטפחות שנמנו במשנתנו שהכל מותרים לכבסם בחול המועד.
במשנה כלאיים ט,ג שנו: מטפחות הידיים, מטפחות הסְפָרים, מטפחות הספג - אין בהם משום כלאיים; רבי אלעזר אוסר. ומטפחות הסַפָּרים אסורות משום כלאיים.
עיין ירושלמי שם. מן המשנה שם מוכח שמטפחות הספרים שבמשנתנו הן מטפחות הסְפָרים ואין הן מטפחות הסַפָּרים.
יש ספרים (במשניות ובמשנה שבבבלי) שגרסו במשנתנו: הזבין והזבות והנידות והיולדות וכל העולין מטומאה לטהרה. פירושה של גרסה זו, שהזבים והזבות והנידות והיולדות מכבסים בגדיהם בימי טומאתם, הואיל ובגדיהם מתלכלכים תמיד בזוב ובדם, או שהם מכבסים בגדיהם כשהם מתחילים לספור ימי טהרה וצריכים להחליף את בגדיהם. בכתבי יד של המשנה הגרסה כבירושלמי.
כל אלו שאמרו במשנתנו לא נאסרו לכבס בחול המועד משום מלאכה, לפי שהוא מלאכת הדיוט אפילו ביד הכובסים, ולצורך המועד מותרת.
• • •