צור וקנה לא ישחוט בו לכתחלה. בתלוש ולבסוף חברו. בל מחובר מעיקרו אפילו דיעבד שחיטתו פסולה ובתלוש שוחטין לכתחלה דתניא בכל שוחטין בין בצור בין בזכוכית בין בקרומית של קנה. אי ניהו. ספונא דאגמא. יראה דהא דמכשירין בצור וקנה תלוש ולבסוף חברו היינו דלא בטליה. אבל אי בטליה כמחובר מעיקרו דמי והיינו בעיא דרבא ולא איפשיטא ואזלינן בה לחומרא. אבל רב אלפס ז"ל לא חלק בתלוש ולבסוף חברו דמשמע ליה דאין שחיטתו פסולה אלא דומיא דקנה עולה מאיליו או אפילו נטוע כיון שהשריש. אבל כל שאר תלוש ולבסוף חברו שחיטתו כשירה. ומיהו יש לדקדק מרישא איפכא דדוקא דומיא דסכין דלא מבטל ליה הוא דאמר שחיטתו כשירה עוז לכן נכון להחמיר:
קריאה במקור
פסקי הרא"ש על חולין · פרק 1 · הלכה 22
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 34d74b0a9844fd9d5ac62957260756f2b3807de7a079d6c371e4483080ef1167