מתו יירשו אחרים. בהך ברייתא האומר תנו שקל לבני גרסי' בתוספתא ובבבלי אם אמר אם מתו יירשוני אחרים בין שאמר תנו בין שאמר אל תתנו אין נותנין להם אלא שקל. ופריך לא כן אר"א וכו' בכל הלשונות אדם מזכה לחבירו חוץ משכתב לו בלשון ירושה אינו כלום דמתנה לא הוי דהא כתב לשון ירושה ובאמת הוא אינו יורש מדאורייתא א"כ למה מהני כאן מה שאמר יירשו אחרים:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 6 · הלכה 7 · Segment 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ומשני לית כאן ירתון. ל"ג בברייתא ואם מתו ירשו אחרים אלא יטלו אחרים תניא בברייתא:
כאן במתנה. דלמא שאני הכא לכך מהני לשון ירושה כיון שגם לבניו נתן בלשון מתנה שהרי אמר תנו שקל לבני לכך מהני מה שכתב לאחרים אפי' בלשון ירושה ובבבלי פ' יש נוחלין מוקי לה בראוי ליורשו וכר"י בן ברוקה דאמר שם דאם אמר על הראוי ליורשו דבריו קיימין:
איתפלגון. פליגי בה ר"א ור"י בכתב בשטר אחד לשני בני אדם לזה בלשון מתנה ולזה בלשון ירושה אי מהני:
מכיון שזכה בו. זה שכתב לו בלשון מתנה זכה נמי זה שכתב לו בלשון ירושה:
נראין דברים. זה שכתב לו בלשון מתנה זכה במה שכתב לו וזה שכתב לו בלשון ירושה לא זכה כלום:
אמר אולפין. שכך קיבל מרבותיו:
ורי"א נראין. שכך נראין לו הדברים הלכה כר"א:
לא ר"מ אמרה. וכי מי שנאה אותה ברייתא האומר תנו שקל וכו' ואם מתו יירשו אחרים וכו' ר"מ הוא ששנאה:
ואינן נראות. לכך קאר"י ונראין הדברים דרבנן פליגי עליה:
שמא כלום היא. בתמיה וכי יש ראיה כלום מברייתא זו לדר"א:
שטרפו. בצמר חולין:
ולא הורי לי'. לאיסורא משום דא"ר יסא שהוא בטל ברוב:
וקשיא לא מתני' היא. דתנן בפ"ג דערלה דלא כר' יוחנן אלא ודאי משום דהך מתני' דערלה אתיא כר"מ דבעי מלא הסיט ורבנן פליגי עליה ואפי' לא יארג לא בטליה כמפורש שם בערלה א"כ גם מברייתא זו לא קשיא אר"י דאתיא כר"מ כמפורש לעיל בברייתא ובבבלי בפרקין:
מלא הסיט. הוא שיעור ריוח שבין גודל לאצבע:
ידלק הבגד. שאסור בהנאה וטעון שרפה:
משער נזיר. שאסור בהנאה דכתיב ולקח את שער ראשו ונתן על האש:
ופטר חמור. לאחר עריפה אסור בהנאה דגמרינן עריפה עריפה מעגלה הערופה:
בשק. גבי צמר שייך בגד וגבי שיער שייך שק:
ה"ג חורי מתני' וכו'. מתני' אחריתא קשיא עלי' דר"י והיא מתני' דפ' יש נוחלין דמייתי בסמוך:
דבריו קיימין. דכיון דאיכא לשון מתנה בהדה מהני לי' דאף לשון ירושה קונה:
ומשני תמן. התם איירי באדם אחד לזה שכתב לשון מתנה לאותו אדם עצמו כתב נמי לשון ירושה הלכך דבריו קיימין:
ברם הכא. אבל כאן כתב לשני בני אדם לזה בלשון מתנה ולזה בירושה סובר ר"י דלא מהני לזה שכתב בלשון ירושה מה שכתב להשני בלשון מתנה:
ואינו חב לאחרים. אר' יוסי דמתני' פריך דאמר שינתן לבעל האשה הא חב לאחרים שאם תמות אין האחין יכולין להוציא מידו משא"כ כשהוא ביד השליש:
בשאין שם אחין. להאשה:
ופריך ואינו חב לאחי אביו. לאו דוקא אחי אביו אלא וכי יש לך אדם מישראל שאין לו קרובים הראויים לירשו והרי הוא מפסיד אותן:
רוצה הוא בתקנת בתו יותר מקרוביו. הלכך כשאין שם אחין בודאי לא קפיד אשאר יורשין שירשו וניחא ליה להאב שיהיו הנכסים ביד בעל בתו משום שלום ביתה:
הדרן עלך פרק מציאת האשה
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 37dd55b311324ec215df917c08723ad307789e6af1bd914c88d34274f8b18372