קרבן העדה על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 13 · הלכה 7 · Segment 3

דתנינן תמן. בב"ב פ"ד:

מכרן. לבור ודות לאחר והניח השדה לעצמו:

רע"א אינו צריך ליקח לו דרך. דכיון שמכר לו סתם אין דעתו שיפרח באויר ה"נ ס"ל לאדמון כיון שהשדה שלו אם בא לידו באיזה דרך שיהיה הן ע"י קנייה או מתנה או ירושה לעולם יש לו דרך א"נ קסבר טעמא דר"ע כייפינן למוכר שיתן לו דרך מתקנת חכמים וכן סובר אדמון:

בסתם חלוקין. בשמכר לו הבור ודות בסתם פליגי ר"ע וחכמים:

מה אנן קיימין. במאי עסקינן:

אם דבר בריא. אם ידעינן בודאי שמכר לו דרך הכל מודים שצריך ליתן לו דרך:

ואם דבר בריא שאין לו דרך. כגון שמכר לו בפירוש על מנת שלא יהיה לו דרך תוך שדהו הכל מודים שצריך ליקח לו דרך:

אלא. הכא במאי עסקינן בשמכר לו בסתם:

ה"ג ורבנין אמרין צריך ליקח לו דרך. ופלוגתייהו דר"ע סבר מוכר בעין יפה מוכר ורבנן סברי מוכר בעין רעה מוכר:

ה"ג וכא אפי' דבר בריא יש לו דרך פליגי חכמים שהוא צריך ליקח לו דרך. וה"פ והכא בפלוגתייהו דאדמון וחכמים פליגי חכמים דאפי' בודאי שהיה לו דרך אין לו עכשיו כיון דלא ידעינן אצל מי מאותן שמקיפין שדהו היה דרכו ואפי' לשמואל דאמר לעיל דאיירי אפי' באדם אחד נמי אי אמרינן דאיירי בחד דאתי מכח ארבע נמי היינו טעמא כיון דאתי מכח ארבעה אין ידוע אצל מי היה דרכו א"נ סוגיא דש"ס דהכא אזלא אליבא דר"י בן חנינא דאמר לעיל דפליגי בשארבעה מקיפין אותו: