ק"ו לעדות הראשונה מעתה. והתוס' בפ"ק דף ג' כתבו ע"ז תימא ה"מ למיפרך מה לעדות אחרונה שכן רגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה ע"כ וכתב התיו"ט על זה וז"ל ולפי מה שכתבתי בריש פרק קמא לר"א דאתקוש סתירה לטומאה י"ל דאהא סמיך אע"ג שאמרה בדרך ק"ו עכ"ל ולא ידעתי כוונתו דודאי ר"א סמיך אהיקש סתירה לטומאה ולדידיה לא צריך האי ק"ו אבל מתני' דהכא ע"כ כר' יהושע אתיא ולפיכך הקשו התוס' למה לי ג"ש הא אית לן פירכא אק"ו וכמי שהקשו התם לקמן אמסקנא דג"ש אטומאה בעלמא אתיא למה לי דמעדות אחרונה ליכא למילף דאיכא פירכא ואין לפרש דלר' יהושע אי לאו ג"ש ה"א דאיתקוש סתירה לטומאה דהא לדידיה לית ליה האי היקישא כדדריש פרק קמא בה ולא בסתירה:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי סוטה · פרק 6 · הלכה 3 · Segment 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ת"ל כי מצא בה ערות דבר. ואע"ג דהאי קרא לאו בסוטה כתיבא מ"מ דריש לה הכא הואיל ובאשה מקלקלת כתיבא כן פירש"י ז"ל ריש פ"ק ועיין מה שפירשחי לעיל ריש פ"ק לשיטתא דהאי תלמודא:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a31555fb2be470be532f8f26b907fb64e27daa4d49facdb23d5163455b353d00